מן השמים ניתנה לנו, הורים ומחנכים, הזדמנות לראות את ילדינו 'עצמאים'. בלי מערכת שעות מחייבת, בלי 'צלצול' בית ספר, בלי מבחנים ורישומי נוכחות. הורים רבים אומרים בכאב – התאכזבנו. (רק שלא יאמרו זאת לילדיהם, כי אין האשמה בם!) "בני התבטל כחסר עול-מלכות-שמים", "בתי לא גילתה עצמאות חינוכית".
מערכות הלמידה בימינו נעשות יותר ויותר תחרותיות בעשייה חיצונית (לומדים עד הלילה… הספקים גדולים… ללא חופש… תכנית מבחנים רצינית…). מרוב לימודים כמעט ואין זמן לחנך. הבה נתעורר לקריאתו הנוקבת של רבינו הקדוש מקאצק, לחסיד שבישר "למדתי את כל הש"ס" – "וכי מה הש"ס לימד אותך…".
'בהעלותך את הנרות – עד שתהא השלהבת עולה מאליה'. מה ראינו בעידן הקורונה כאשר 'יד הכהן' התרחקה מהטבת הנר, איך למד הנער מאליו – תרתי משמע: האם רצה ללמוד מאליו, והאם הצליח ללמוד לבדו? שמעתי על ר"מ בישיבה שפנה לתלמידיו בראש-השנה-לשנת-הלימודים, ר"ח אלול, "מה אני מלמד אתכם השנה". התלמידים שתקו, בביישנות בראשיתית ובהכנעה אלולית. שאל שוב "אל תחששו, מה אני מלמד אתכם השנה". 'נחשון' אחד השיב "גיטין". הר"מ שתק, ומבטו מזמין עוד תשובות. בחור אחר השיב בלחש "לומדים עיון". שלישי ענה בידענות "לומדים איך ללמוד". לאחר שתיקה מרכזת ומחממת, יישר הר"מ מבטו ואמר "ראשית כל, לא אני מלמד, אלא אתם לומדים. אתם תלמדו השנה איך לחשוב ואיך לזהות, איך להכליל ואיך לפרט, איך לטעון ואיך להאזין לטענת הזולת. איך לבחון דבר משני כיוונים. הכלי בו תשתמשו השנה הוא מס' גיטין"… לא לומדים כדי להגיע להצלחה בפליטת אינפורמציה אצורה בלבד…
ילד מכונס בפינת הספה, שקוע בספר שבידו, מצויר או עלילה. ומדוע אינו מתכרבל עם גמרא? "כי ספר מעניין". ומדוע אין הגמרא מעניינת אותו? כי מנעו ממנו את צוף הגמרא, את המתיקות בחשיבה עצמאית, את המגד של התבוננות והתנסות. הוא שומע רבות: "צריך להספיק את החומר", ומבין ש'החומר' מעמסה כבדה. במקום שהילד ירשום במוחו, בשמחה, את מה שהבין, מעתיק במחברתו את מה שהמלמד מבין…
לאור תקופת ה'קורונה', בו הרוויחו שעות איכות עם ההורים בבית, יש להתבונן האם יום לימוד כה ארוך באמת מועיל ומחייב לפיתוחו העתידי של הילד? האם משימות ובחינות כה רבות באמת חיוניות לבנות? הגיע הזמן לאמץ את דברי הרמב"ן באגרתו "וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ". לימוד המביא לידי מעשה, למידה בונה ומענגת, למידה לשם שמים ולא לשם תחרות!
בהפטרת השבוע נקרא הפסוק המופיע בכותרת המאמר: וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה. העולם כלוא במוסכמות מרובעות ומקובעות. בימי הקורונה נוכחנו שלא-הכל-בדיוק-עובד. הבה נהיה 'מהלכים', יצירתיים, חדשניים ומעזים. נעלה נרות הקודש ותהא שלהבתם עולה מאליה! מאירים את העולם!
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ'
