שח לי מרצה עמית: נשאתי הרצאה חינוכית בפני אבות בת”ת גדול וחשוב. הנושא היה מעשי וחשוב, והקהל האזין ברוב קשב, בדממה. הפריע לי לראות שבקצה האולם ישבו שני אברכים ופטפטו לאורך ההרצאה. הרי אינם ילדים! לא רוצים להקשיב – שיצאו! וכך נמשך הדבר, למגינת ליבי. בתום ההרצאה הקיפו אותי שומעים רבים, להודות, להעיר ולאיר. גם האברך ‘הפטפטן’ ניגש ואמר “היה מיוחד! הצלחתי להקשיב ואף לתרגם ל’עולה חדש’ תוך-כדי…”.
חשוב לסגל לנו הרגל חינוכי חשוב: לא למהר לשפוט מעשי הזולת לפי מראה עיניים, יש לברר היטב לפני שנוקטים עמדה לגבי מעשי האחר, וכן להיות מוכנים לראותו באור חדש, לסלק דעה מוטעית, ולהשתחרר מקיבעון מחשבתי.
החיים שלנו רצופים בסטיגמות כלפי הסובבים אותנו. מתחילת שנת לימודים קובע מלמד ‘דעות’ לגבי תלמידיו והוריהם. הוא מתייג אותם ומתנהל איתם לפי תגיות אלו. אנו חיים בעולם של ‘סטריאוטיפים’, הכללות ודעות קדומות על אנשים, לפי השתייכות חברתית, כלכלית, מוצא ומראה, ועוד דברים חיצוניים שרחוקים מן המציאות.
יסוד זה עובר כחוט השני בפרשתנו. הבה נתבונן ונלמד משלשה אירועים בפרשה: יוסף ואחיו, יהודה ותמר, ואשת פוטיפר. סיפורים אלה ממחישים כי “דברים אינם כפי שהם נראים”! בפתח הפרשה – אחי יוסף פיתחו נגדו שנאה עזה עד שלא יכלו דברו לשלום. הם ידעו בברור שהוא, היתום, פוגע בהם בהבאת דיבתם רעה אל אביהם, ומערער על יציבות ושלימות המשפחה. גם ראוהו אוכל אבר מן החי. בעיניהם הענין הוא ‘שחור לבן’ ואחת דתו להמית!
בהמשך, יהודה דן את תמר כלתו, ‘הקטלנית’, למיתה בייסורים על שזינתה. ברור כשמש! הרי גם הרה לזנונים! אין ספק כי כל באי שער בית דינו של יהודה הסכימו אתו פה אחד, עליה להמתין לייבום והיא לא מילאה אחר ההלכה! ואשת פוטיפר המאשימה את יוסף. היא היתה כה משכנעת! היא תיארה בפני בעלה את ‘מעשיו’ של ‘העבד העברי’ שהביא אל ביתו. חז”ל נאמר שהיא גם הציגה חומרי ראיות מפלילות בנוסף לבגד שהוא הותיר בידה. ברור כשמש!
אך לכל סיפור יש צד אחר. יהודה היה גיבור כשהודה! הוא רואה את הסימנים שתמר שלחה, הוא יכול היה לצאת ‘גיבור’, להתעלם מרמזיה ולבצע גזר הדין. בעיני הציבור הוא יצא ‘קטן’, טועה, אך בהיסטוריה הוא יצא ‘גדול’, מלך! התורה אף מקדישה פרק על מעלת ‘כהני מצרים’ ואדמותיהם, וזאת בזכות שהם לא נסחפו להאמין לאשת פוטיפר.
סיפורי ‘כף זכות’ שסיפר לנו הרבי בחיידר פועלים בקרבי עד היום. ההרגל לראות את ה’שונה’ באור חיובי סיגלתי לי בהיותי ‘עולה’ מחו”ל, והכרתי ‘עוד יהודים טובים’. חשוב לנו, הורים ומחנכים לטפח יסוד יהודי זה. תלמיד אינו מביא חתימות הורים. חוץ מ’הורים מזלזלים’ – יש אולי עוד סיבות? ילד עייף, עצבני וקופצני, שיקלו עוד סיבות לפני הפנייה לטיפול בריטלין… מישהו לא השיב לך ‘גוט שבת’ ברחוב, זה לא אישי, יתכן וזה סוג של ‘קוצר ראייה’!
יש רעיון חריף מרבינו הקדוש מקאצק זי”ע “הרי הקב”ה ברא כל מה שבעולמו לתועלת רצויה. ומדוע ברא לאדם ‘שכל עקום’, תכונת ה’איפכא מסתברא’? כדי שנוכל לדון את חברנו לכף זכות! לעתים נדרש לכך ‘שכל עקום’…!
דברים אינם תמיד כפי שהם נראים. תפיסה זו מרגיעה, מונעת מדון ומרגיע כעסים. היא גם תפיסה אמונית, לחשוב בצורה חיובית. גם את הקב”ה נדון ‘לכף זכות’! זו אמונה. הנה, ימי החנוכה, יו”ט שבוקע ומבליח באורו מתוך החשכה, נתונים בין שתי פרשות: וישב ומקץ. שתי פרשות הללו מסתיימים ברגע רע! ‘נעצרים’ כביכול בעומק האפלה! פר’ וישב מסתיימת ביאוש, ‘וַיִּשְׁכָּחֵהוּ’! יוסף שכוח במאסר. גם פר’ מקץ חותמת בנקודת שפל, האחים מושבים עם בנימין ‘הגנב’, מושפלים וכנועים… אך מתוך שיא החושך בקע אור! כך סידר הקב”ה בעולמו. ונשים לב: לא תמיד רואים מיד את ניצוץ הישועה, לומדים להמתין ‘שבוע שלם’ עד למהפך… נחיה עם מחשבה זו, ‘נחיה’!
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
