עומדים אנו בימי ספירת העומר, ימים שהתייחדו להכשיר ולתקן נפשותינו לקראת ‘העת הנכסף’, מתן תורה. זוכים לקרוא השבוע פרשה מופלאה, אמנם קצרה במנין פסוקיה, אך ‘רוב גופי תורה תלוין בה’. בכדי להכיל את היקפי ושלל יסודות פרשת ‘קדושים תהיו’ ציווה הקב”ה למשה ‘דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל’, יקהיל ויאסוף את כלל ישראל. ‘פרשה זו נאמרה בהקהל’ – שהרי רק באחדות אמיתית זוכים לקנות ‘גופי תורה’.
הפרשה מלמדת איך למנוע מ’גופי אדם’ החומריים לחסום קבלת ‘גופי תורה’. איך להעצים חלק הנפש, הרוח והנשמה, להתעלות מעל הַטְּבָעִים היצריים, הנגיעות האישיות, מחשבות הפיגול המסיתות לפגיעות בין איש לאחיו ו’התחשבנויות’ בין אדם לחברו. בצאתנו לקראת הר סיני נשאיר מאחורינו כל אלה בשטחי המדבר…
עם בוא האביב התעוררו היתושים. רגילים לשמוע ‘התעוררתי בלילה מזמזום ליד האוזן, מלאתי עקיצות, משום-מה היתושים נמשכים אלי…’. אכן, זו אחת הטרדות הבלתי נעימות! ויש אנשים ששינתם נודדת כי הם מלאים עקיצות נפשיות. כל היום נעלבים ונפגעים, נעקצים וסובלים. האם זה ‘גזירת הכתוב’? להלן תובנה חשובה, מעשה שהיה ב’חכם אחד’ שליט”א, אותה נפנים לקרבנו – ונזכה להעביר לילדינו ותלמידינו.
‘חכם אחד’ הלך בעיר עם שנים מתלמידיו. וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר – בדברי תורה, כנאמר באליהו הנביא ואלישע תלמידו. והנה נשמעות קריאות גנאי ובוז. מילים רעות ומעליבות מושלכות לעברם. החכם מתעלם וממשיך בדיבוריו התורניים. התלמידים רתחו! כבר לא שמעו דברי רבם, ורק חשבו היאך להגיב. אך רבם מתעלם לחלוטין! שאלו תלמידיו “ילמדנו רבינו! וכי אין המילים פוגעות? איך אתה רגוע ושליו?”. הסביר ולימד “כשאדם מושיט ידו ומעניק לך פרי, ואתה בוחר לא לקחת את הפרי ממנו, הריהו נותר בידי הנותן. כך, כשאדם מטיח בך קללות והשפלות, דברים מכוערים, ואתה בוחר לא לקבלם, הם נשארים בידי הנותן! למה לי לקבל את הזוהמה שלהם? החלטתי להשאירם אצלם! כך, הבעיה אינה שלי – אלא נשארת להיות שלהם!
בפרשה נלמד: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ… איך מגיעים לזה? איך משאירים את הלב נקי משנאה, מפגיעות והעלבות? מחליטים ‘לא להיעקץ’! הלוואי ונוכל לומר ליתושים ‘איני מקבל אתכם’. למילים רעות כן אומרים כך! מחליטים לא להיפגע. בפעמים הראשונות זה קשה מאד, אך מתרגלים! תשאיר את הזוהמה בידי המטיח בך!
מלמד ביקש להמחיש לתלמידיו את חשיבות המחילה וניקוי הלב. אמר שמחר יביא כל אחד לכיתה תפוחי אדמה – כמספר ה’שונאים’ שיש להם. רובם הביאו אחד ושנים. היו שהביאו ארבעה ואף חמשה. אמר המלמד שיכתבו על תפוחי האדמה שמות שונאיהם ויכניסו לשקית. “עליכם לשאת את השקית אתכם לכל מקום…”. “עד מתי?” “נראה!”. לא קל להחזיק שקית עם תפו”א ולשאתו לכל מקום, בפרט לאלה שהביאו ארבעה וחמשה תפו”א… כעבור מספר ימים החלו תפוחי האדמה להרקיב, השקיות החלו להבאיש… ריח רע מלווה את הילדים… שואלים הם את המלמד עד מתי ישאו ויסבלו את השקית הטורדנית? הסביר המלמד “אדם הנושא בליבו שנאה ומחשבת נָקָם מפתח בליבו סירחון! ומי סובל? הוא בעצמו, שהרי הריח מתלווה אליו! ניתן להחליט לא לסבול עוד! הבה נשליך מעמנו שקיות השנאה, נתנתק מריח הבאושים, ונחיה חיים נעימים! ובוודאי שמתם לב, הכי כיף היה השבוע לילד שלא הביא שום תפו”א – כי אמר שאין לו שום שונא ושנאה!”.
נזכור את הכלל בחז”ל “הכל לפי המבייש והמתבייש”. האשמה לא רק בו, בפוגע, שהוא בייש אתך, אלא גם בך, שבחרת ‘להתבייש’. נזכור דברי החכם, המעליב אותך מושיט לך כיעור ורוע. הוא מבקש להעבירו אליך. אל תיקח – תשאיר את הרוע ואת הכיעור אצלו! שהוא יִשָּׂא פרי באושיו, שהוא יסבול מתיסכולו. למה לך לסבול ולהצטער בגלל הכיעור הרגשי שלו? תחליט שאינך כתובת ליתושים טורדניים אלה, ולא תיעקץ מהם!
נתקדם לקראת ‘קבלת התורה’, נתקן נפשותינו מכל סיג ופגם. הנפש שלנו. להיטהר ולהתקדש.
בהצלחה במלאכת שמים ועבודת המידות! להארות והזמנות © 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ’
