להלן ‘מעשה שהיה’ כפי שהתפרסם בעת האחרונה. זאת חוקת התורה! כפי שנא’ בפרשתנו הֶאֱמַנְתֶּם בִּי – לְהַקְדִּישֵׁנִי!
תלמידי כתה ח’ בביה”ס יהודי בשיקאגו טסו ל’טיול שנתי’ לוושינגטון. נהג אוטובוס נכרי המתין להם בנמל התעופה והיה צמוד אליהם במשך שלשת הימים הבאים. טיילו באתרים, באטרקציות ובמסלולים. לכל אורך הנסיעה התרשם הנהג מהתנהגותם המכבדת. הנערים דיברו בנחת זה עם זה, תלמידים ממושמעים לצוות, הודו לנהג בנימוס בעלייה ובירידה מן האוטובוס. זימרו בנסיעה שירים יהודים, עד שהנהג קלט מנגינות ומילים עבריות ואף הצטרף לשירתם.
כך עברו להם שלשה ימי הטיול בנעימים. הנהג התרשם מאורח חייהם של הנערים היהודים. הוא ראה שהם משתדלים להשאיר אחריהם רכב נקי, את השקיות והעטיפות משליכים לפח. הנהג רגיל לראות בני גיל זה דוחפים בעליות ובירידות, והפעם רואה נערים המכבדים זה את זה. אכן, הנהלת המוסד שׂמה דגש חינוכי על פיתוח הליכות נועם לצד רמה לימודית גבוהה, ומקדישה חשיבות רבה וכנה ל’בין אדם לחבירו’ כתנאי משלים להצלחת ‘בין אדם למקום’.
הנהג, כושי בשם מר רידיק, שמע כי הנערים מתרגשים לקראת טקס סיום כתה ח’, והטיול הנוכחי מהווה גם פעילות ‘גיבוש’ לקראת התפזרות התלמידים בישיבות המשך בארצם ובעולם. בסוף ימי הטיול נפרדו בכבוד ממר רידיק הנהג.
כעבור שבועות מספר ערך ביה”ס ‘מסיבת סיום’ גדולה והדורה. התלמידים והוריהם התאספו בביה”ס לסעודת מצוה, בשילוב סיומי מסכתות, לצד צוות ביה”ס. אירוע מרגש ומושקע. קרוב לתחילת הערב, עולה אחד המורים להנחות את האירוע, ולפתע נאלם דום. מר רידיק, נהג האוטובוס הכושי, עומד בפתח לאולם, לבוש בחליפה מכובדת, ובידו זר פרחים. התלמידים זיהו אותו, והתחילו ללחוש להוריהם שזהו הנהג הוושינגטוני! המנחה הזמינו לברך את הקהל:
“מעולם לא הסעתי קבוצה כה מכבדת ומחונכת. כאשר רב לימד במהלך נסיעה – האזינו בכובד ראש, שמרו על הניקיון ועל כבוד הזולת. שמעתי שהם מתרגשים לקראת ‘מסיבת סיום’ הקרובה. החלטתי: להפתיע! בררתי פרטים, טסתי מוושינגטון לשיקאגו כדי לכבד את שמחתם! גם שיריהם היו מרגשים!” מסיים הנהג דבריו ופוצח בשירה “כל העולם כולו…”, מנגינה ומילים שנקלטו בקרבו במהלך שלשת ימי הטיול… הקהל קם להריע לו בהתרגשות, והצטרפו לשירתו.
אשרי העם שככה לו! אשרי העם שה’ אלוקיו! ברור לי כי חלק מהקוראים אינם מבינים את עוצמת המעשה, בהיותם חיים בתוך ‘בועה’ חברתית ואינם עֵרים לסובב אותנו. כל יהודי בעולם הינו ‘נציג’ של הקב”ה ושגריר העם היהודי. בוחנים אותנו בכל עת, מעשינו, דיבורינו והליכותינו. יהודי חרדי משמש ‘חלון ראוה’ לעולם של חיי תורה ומצוות.
תלמידים בטיול, בחורים בקניות, משפחות בנופש קיץ, בודדים בתחבורה ציבורית, במעבר חציה ובמרפאה. המתנהג בצורה בזויה אינו נדון ‘לעצמו’, אלא ‘חרדים אינם מכבדים’. המשליך עטיפה למדרכה גורר הצהרה ‘חרדים מלכלכים’. אין תכלית בטיעון ‘הרי ‘הם’ לא טובים יותר’. אין בכך לפטור מאחריות. אדרבא, זה מחייב אותנו לקדש שם שמים!
אין לנו הבנה בחטא מי-מריבה. חז”ל מלמדים כי משה ואהרן נענשו מרוב מעלתם, שהקב”ה מדקדק עם קרוביו. ככל שאנו ‘דתיים’ יותר בעיני הבריות, ‘חרדיים’ ו’רבניים’ יותר, כך מעשינו נבדקים ונבחנים בעיני אלוקים ואדם. בילדותי, בחו”ל, חשבתי כי יש להיזהר מ’חילול השם’ רק בעיני גויי הארצות. טעות! חז”ל מתארים כי קידוש ה’ וחילולו רח”ל הם בכל מקום, בבית, ברחוב, בשכונה – אף לעיני יהודים! גם מול ילדינו והורינו! אשרי זה שגדל בתורה… אוי לזה…
שנים רבות ניהלתי בס”ד תלמוד תורה, שקלט והציל, מתוך אמונה ואומץ, אף משפחות קירוב. באה משפחה מסורתית לרשום שני בנים. מה הביאם להחלטה זו? ההורים רואים ברחוב, מדי יום, שלשה אחים בדרכם לת”ת, נעימים ונכבדים, חולצות מכופתרות ופאות מסודרות. החליטו בלב שלם כי גם הם רוצים ‘בנים כאלה’. שלשת האחים כלל לא מודעים שמביטים אחריהם ברחוב! ב”ה, כיום גם להורים אלה משפחה תורנית! מי ימנה הזכויות לאלפי רבבה!
נעורר שיח בכיתה על נושא מקודש זה ונקדיש זמן ומחשבה. חשוב לפתח בכיתה סימולציות ממחישות ומעשיות. נחשוב עם תלמידינו: מה אומרים השכנים על המוסד שלנו? מה מספרים עלינו המסיעים, איך מתרשמים מאתנו האורחים בבר-מצוה של חברנו לכיתה וכדו’. נעצים את השאיפה שנזכה ויכריזו עלינו “אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, פלוני שלמדו – תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו!” (יומא פו).
בהצלחה בעבודת הקודש!
123ymm@gmail.com להארות והזמנות יחיאל מיכל מונדרוביץ’
