לב של שלום – לפרשת תצווה
מעשה ביהודי תושב בני ברק, שביקש לשמח את רעייתו לרגל יום הולדתה ורכש עבורה טבעת יקרה. כעבור ימים אחדים, גילתה האישה בצער כי הטבעת אבדה. בבית החלה להתלקח "אש המחלוקת". הבעל, מתוך אכזבה, גער באשתו על חוסר זהירותה, והאווירה בבית הפכה עכורה ומתוחה ברגעים היפים ביותר של השבוע.
בנם הבכור, בחור כבן 18, שמע את חילופי הדברים הקשים והבין שעליו לפעול מיד כדי למנוע מ"אש המריבה" לבעור בבית. במוחו עלתה הברקה: הוא ניגש למגירה, נטל את הקבלה המקורית של הטבעת ומיהר לבית חברו כדי לבקש הלוואה דחופה. משקיבל את הכסף, רץ לחנות התכשיטים ושאל את המוכר: "האם נותרה לך טבעת זהה לזו שנקנתה כאן"?
המוכר השיב בחיוב: "למזלך, נותרה עוד טבעת אחת כזו בדיוק".
הבחור הניח את הטבעת במגירה בה מונחות הפתילות להדלקת נרות השבת. כשעמד האב להכין את הנרות, פתח את המגירה ואורו עיניו… "מצאתי! מצאתי!" צעק בשמחה. הוא מיהר לבקש את מחילת אשתו על שחשד בה לשווא, והשלום והשכינה שבו לשרות בביתם.
את הסיפור הזה סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, לאחר שהגיע אליו הבן לשאול: האם מותר לו להחזיר לעצמו את דמי ההלוואה (בסך 1000 ש"ח) מכספו של אביו ללא ידיעתו? השיב הרב: יש מקום לומר שהדבר מותר, שכן רכישת הטבעת הייתה לטובתו המוחלטת של האב, כדי להצילו מאיסורים חמורים של מחלוקת, פגיעה באשתו והריסת קדושת הבית.
בחירה שאינה דמוקרטית, אלא מהותית
בפרשתנו אנו קוראים על המינוי של אהרן לתפקיד החשוב והנכבד – הכהן הגדול. לא היתה זו בחירה "דמוקרטית", העם לא התבקש להצביע, ואף אהרן עצמו לא הגיש מועמדות. הקב"ה בחר באהרן לאחר שראה בו את הדמות הראויה ביותר למלא את השליחות המרוממת הזו.
הקב"ה אומר למשה רבנו: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי" (כח, א). התנאי הראשון והבסיסי לבחירה הוא היותו של אהרן חלק בלתי נפרד "מתוך בני ישראל".
ישנם צדיקים החיים בבדידות ובהתעלות רוחנית אישית, אך אינם מעורבים בצרות הציבור. אהרן הכהן היה שונה. הוא חי "בתוך" העם, חש את כאבם, דאג לצרכיהם והיה קשוב ללבם. זהו התנאי היסודי למנהיגות יהודית: מי שאינו מעורב בצרכי הכלל ואינו נושא בעול עם חברו, אינו יכול להתמנות לראש לבני ישראל.
הכהן הגדול הוא הדמות הרוחנית הנעלה ביותר. הוא היחיד שנכנס לקודש הקודשים, כל עבודת יום הכיפורים, האחריות לכפר על עוונות העם מוטלת על כתפיו. כשחיפש הקב"ה אדם שיהיה ה"מתווך" והמחבר בין ישראל לאביהם שבשמים, הוא בחר במי שלבו רחב מספיק להכיל את כולם.
הלל הזקן קבע: "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות א, יב). אהרון לא רק אהב את השלום, אלא רדף אחריו בכל הזדמנות ומקום כדי להשיגו וכדי להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. חז"ל מתארים כיצד אהרן היה הולך לאדם השרוי במחלוקת עם חברו, ומספר לו כמה חברו מצטער ובוכה על המריבה ביניהם. לאחר מכן היה הולך לצד השני ואומר לו דברים דומים. כשהיו השנים נפגשים, מתוך דבריו של אהרן, היו מתחבקים ומשלימים. לכן כשנפטר אהרן נאמר 'וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל' (במדבר כ, כט). גברים, נשים וטף, כי כולם הרגישו שאיבדו את מי שהשכין שלום בתוך ביתם.
כעת מובן מדוע אמר ה' למשה "הקרב אליך את אהרן" ולא אמר לו: "בחר את אהרון". הקב"ה רצה שמשה יקרב את אהרן אל התפקיד, כיוון שאדם בעל "לב של שלום" בדוקא הוא היחיד שיכול לייצג את העם לפני ה'.
הבחור מבני ברק, בסיפור שבתחילת המאמר, הלך בדרכו של אהרן הכהן. הוא לא חיפש את צדקתו האישית, אלא "רדף שלום" במעשה של חסד והקרבה. פרשת תצוה מלמדת אותנו שקדושת המשכן והכהונה מתחילה בלב אוהב וביכולת להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
מחפשים רעיונות נפלאים לפרשת תצווה, שיעשירו את שולחן השבת?
אספנו עבורכם תכנים מרתקים, בקישור https://did.li/eB5Iw
מעוניינים לקבל מידי יום רעיונות יפים לפרשת השבוע?
שלחו את המילה 'רעיון' למייל office@shaalti.co.il
