כשמבינים שהילד לא מתכון לעשות נגד ההורים קל יותר להתנהל במצבים האלו. חשוב להבין מה קורה עם המתבגר בתהליך ההתבגרות, ולהכיר את השינויים המתרחשים אצלו. נמנה אותם בקצרה:

לכבוד רבי חיים צבי – שלום וברכה

ראשית יישר כוחכם על העצות הנפלאות שמתפרסמות בשמכם במסגרת המרכז הפדגוגי של אחיה.

שנית, אני מבקש עצה לעניין אישי שקשור להתנהגותה של ביתי בת ה- 12 היא מדברת מאוד בחוסר דרך ארץ כלפי ההורים ומשדרת כל הזמן תחושה של זלזול מוחלט. שוחחתי עימה מספר פעמים לגופו של עניין – הרחבתי בנושא של מצוות כבוד אב ואם, ניסיתי בשיטת הגזר וגם להיפך. לעת עתה אנו לא רואים שיפור, אדרבא לדעתי ישנה נסיגה מתמשכת בהתנהגותה. אנו מרגישים אובדי עצות ולא יודעים כיצד לנהוג עמה.תודה מראש על עזרתכם בנושא, מן שמיא תזכו לרוב שפע ברכה והצלחה.

בברכה

אשר מ.

להורים היקרים משאלתכם עולה כי מדובר בתהליך התבגרות נורמטיבי המתרחש אצל כל ילד בגילאי העשרה. חשוב מאד לנו כהורים להבין את התקופה הזו בעיקר כדי לא לקלקל, וכמובן כדי לבנות את נפש הילד, בהרבה מקרים  ההורים לא מבינים מה קורה לידי המתוק שלהם, שלפתע נהיה אגרסיבי, מתפרץ ומתווכח על כל עניין. הם לא רואים את התהליך כתהליך בריא, טבעי ונורמלי אלא כבעיה! ואכן, בגיל ההתבגרות ישנה לרוב עליה בכמות הוויכוחים וההתפרצויות הרגשיות בבית, אך לאמיתו של דבר זה תהליך טבעי מאוד, התהליכים הללו אינם אסון, אלא אדרבא מתנה מה’- מטרת התהליכים היא השתחררות רגשית של המתבגר מהוריו, כדי שיוכל לעמוד על רגליו באופן עצמאי לקראת המשך חייו האישיים. רק כך ילמד  לקחת אחריות על המשך חייו, על מעשיו והחלטותיו.

כשמבינים שהילד לא מתכון לעשות נגד ההורים קל יותר להתנהל במצבים האלו. חשוב להבין מה קורה עם המתבגר בתהליך ההתבגרות, ולהכיר את השינויים המתרחשים אצלו. נמנה אותם בקצרה:

בניית האישיות הייחודית

גיל התבגרות הוא גיל של פרידה, מדובר בתהליך איטי שבו המתבגר בונה את האני שלו. הוא מגבש זהות עצמית חדשה, אישיות ייחודית ונפרדת מהוריו. המתבגר בוחן ומנסח לעצמו מה הן ההעדפות שלו בנושאים שונים כמו: תחומי עניין, וכדו’, הוא מתמודד עם שאלות הקשורות לדימויו העצמי, מי אני ומה מקומי במסגרת המשפחתית, החברתית וכו’.

החברים במרכז

הצורך בגיבוש זהות עצמית מחייב התחלת התנתקות מההורים, בשלב זה גדלה מאוד חשיבותה של החברה, החברה היא הקובעת עבור המתבגר את מעמדו החברתי ובכך משפיעה על דימויו העצמי, בטחונו העצמי, תפיסת העולם שלו. ההורים, שהיו הדמויות המשמעותיות בחייו עד היום נדחקים הצידה וחברים בני גילו מקבלים את מרכז הבמה, הם אלו שמעניקים למתבגר תחושת שייכות וערך, ההורים נתפסים בעיניו כ”אנשי הדור הישן” שלא תמיד מבינים את הדור “הצעיר”. לעיתים זה גורר חילוקי דעות על סגנון לבוש ודיבור שלא מוצאים חן בעיני ההורים (ולעיתים זה בצדק).

תסכול

בגיל הזה הילד חווה מלחמה פנימית בין הילד הקטן שבו למתבגר שגדל ומתהווה בתוכו. מלחמת שכל ורגש, המתבגר מתחצף להוריו על פי דחף רגשי שגם לעצמו לא מובן מה המניע לכך, ייתכן שבשכל הוא חושב אחרת לגמרי והוא בעצמו מתוסכל מההתנהגות שלו- הוא מרגיש תחושה מסוימת של פיצול אישיות- יום אחד ילד ויום אחר בוגר, הפער בין הרצון להיות עצמאי ובוגר לבין הצורך הבלתי נמנע לעזרת ההורים מוסיף לתסכול. ההורים חושבים שהילד הבוגר מתחצף עליהם ולא מבינים שזה לא הפנימיות זה רק התנהגות חיצונית הנובעת מבלבול ותסכול.

אז מה תפקידנו כהורים: תפקידנו הוא כמובן לאפשר לילד תהליך היפרדות ולעודד את העצמאות שלו. חשוב שההורים יזכרו שהמתבגרים עדיין זקוקים להם, לא פחות מאשר בתקופת הילדות.  הם שואפים לחוש עצמאות וגם זכאים ליותר מרחב לבדיקה.

חשוב לזכור! זה לא הילד, זה ההתנהגות שלו, אין לילד מאבק עם הוריו, אלא עם עצמו, ולכן… במקום להתערב – נכוון! במקום להתווכח – נדבר! ,במקום להחליט – נשתף! במקום לחטט  – נשדר אימון! במקום להשתיק – נדבר על משמעות ומטרות, עם זאת נפנים כי הם זקוקים להורות יציבה וחמה שתספק להם משענת תומכת וגבולות, ותעזור להם להתארגן ולהגן על עצמם, תוך הצבת גבולות והתאמתן למתבגר. כדאי לבסס את העובדה כי למרות הכל, ההורים הם אלו שקובעים סדרי עולם בבית.

 

בברכה מרובה

חיים צבי יאקאב

להערות הארות ושאלות

jacobc73@gmail.com