מעשה באדמו"ר ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר שנצרך לעזרה מיהודי  עשיר שהיה מקורב לשלטון. היהודי היה אמנם עשיר בגשם אך לא ברוח, לדאבון לב, מעמדו וממונו העבירוהו על דעתו ודעת קונו, והוא לא היה שומר תורה ומצוות. על אף הכל, התעוררה הנקודה הפנימית שלו וראה כזכות לעצמו את האפשרות לזכות ולשמש את הרה"ק מאלכסנדר, הוא לא נח ולא שקט עד שהענין הסתדר על הצד הטוב ביותר.

לאות הכרת הטוב, גילה ה'ישמח ישראל' את דעתו שברצונו לבקר אצל היהודי הלז בביתו. העשיר חרד ונרעש לקראת הביקור הכין כיבד ניקה וערך, ובשעה המיועדת עמד הכן על פתח ביתו לקבל את פני הצדיק. הרבי מאלכסנדר התיישב בטרקלינו התעניין בחביבות בשלומו, אמנם בולטת לעין היתה העובדה שמטעמי כשרות הוא אינו נוגע במאומה מכל התקרובת שהיתה מוכנה על השולחן.

הנגיד חש בחוסר נעימות, הרבי אצלו והוא אינו יכול לכבדו כראוי. כעת התהפכו היוצרות, אם עד כעת הגיע הרבי להכיר טובה ליהודי, כעת חש האיש בצורך לתת משהו לצדיק, ובהתעוררות של רגע הוא ניגש ואמר: 'רבי קדוש, נכון אני לקבל על עצמי קבלה טובה אחת, ומבטיח אני בהן צדקי שאשתדל לעמוד בה '!

 

נעצור לרגע ונחשוב מה היינו עושים בכזה מקרה. עומד לפנינו יהודי נדח, הקב"ה מצטער על בנו שהתרחק ממנו, והנה יש כעת הזדמנות לקרבו בדבר אחד לאביו שבשמים, ומצוה גוררת מצוה. מה היינו אומרים לו?  שבת, תפילין, כשרות, שיעור תורה, מהיכן פותחים ? איזהו הדבר החשוב ביותר, שאדם כזה יעמוד בו. מצוה עיקרית גדולה ודחופה, ומנגד לא קשה ומיאשת.

הרבי ה'ישמח ישראל'  מאלכסנדר היה מפורסם בחכמתו, וכך הוא אמר לו: 'לא אומר לך לשמור שבת, העסק גדול, הבית חרושת פועל ללא הפוגות, ונסיון גדול הוא להשבית את פסי היצור ליממה תמימה. אמנם שמע נא, בכל פעם שהדבר אינו מקשה עליך, נסה לשמור שבת. תתרגל לחשוב, האם הנסיעה, הכתיבה, המלאכה דחופים כעת או שאפשר לדחותם ליום ראשון. מה שדחוף תעשה, אבל מה שלא מפריע לך מה אכפת לך לדחות לאחרי שבת?

העשיר היה מרוצה מאד מההצעה. בראש של סוחר זה נשמע מצוין, להנות מכל העולמות, גם לעבוד בשבת וגם לשמור שבת, מה טוב!

ומה התרחש בפועל? אדם זה שהיה רחוק ומנוכר, שלא זכר כלל מהמושגים שבת מצוות ובורא עולם, העלה כעת למודעות מושגים חדשים. 'הנה, כעת אינני מוכרח לכתוב, לא אכתוב. בעצם גם העישון סובל דיחוי'. ואם על היצר הרע נאמר 'היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך', מידה טובה מרובה ש'הבא ליטהר מסייעין לו', ולא יצאו ימים מרובים עד שהפך אותו יהודי לשומר תורה ומצוות וירא שמים מרבים.

חכמתו של הרבי מאלכסנדר מתגלית בכפליים. ראשית הוא גילה את כוחה של העלאה למודעות, איך מזכירים ליהודי כזה שיש מושג בעולם ששמו שבת. לא להתמקד בהלכה פרטית, שעם הזמן תהפוך אצלו לעוד מעשה רובוטי ללא מחשבה. אלא להעלות לו למודעות מאה פעמים כל שבת את התזכורת: יש שבת, אני יהודי, וכדאי לשמור אותה.

אמנם יש כאן מסר עמוק יותר ועדין יותר. הוא נתן לו קבלה טובה כזאת, שהוא לא יכול להשבר ממנה. כל ההחלטות היפות והקבלות הטובות שלנו, רוחניות וגשמיות, מ'תשובה' ועד 'דיאטה', מתי הן מסתיימות? ברגע של משבר בו ראינו 'די, נכשלתי, לא עמדתי בהחלטתי'. ואז מה עושים בשביל זה? זורקים את כל ההחלטה לים, 'הכל או לא כלום'! היהודי הזה קיבל תעודת ביטוח מהרבי מאלכסנדר, 'תעשה מה שאתה מסוגל, וכל מה שלא תעשה, הצלחת'. לא פלא שהוא הצליח להתרומם על כנפי הקבלה הטובה עד לשלמות המתבקשת.

המסר אינו רק לבעלי תשובה או למקבלי קבלות. כל מעשה טוב שזכינו לו, עלינו להשתדל שלא יתקבע במוחנו כסעיף ברשימת ההשגים שלנו, אלא כמעשה טוב וגדול בזכות עצמו. חז"ל אומרים שעשו דיבר בלשון גאוה שאמר: 'יש לי רב', ואילו יעקב אמר: 'יש לי כל'. בהסתכלות שטחית עושה רושם ש'כל' זה יותר מ'רב', ומדוע אמרו חז"ל שעשו הוא הגאה? רק הוא אשר דברנו. הרוכש ומנכס לעצמו מעשים טובים ינקוב בכמות, בתחילה היה לי מעט, ואחר מאמצים יש לי הרבה. אבל אצל יעקב אבינו כל מעשה טוב בפני עצמו עולה עד לשמים ויש בו 'כל'. ההסתכלות הזאת חוסכת הרהורי גאוה מחד גיסא, ומשברים מאידך גיסא. היא ממלאת בסיפוק רוחני כאן בעולם הזה, ועושה נחת רוח ליוצרינו למעלה. כשילד מבקש לחצות את הכביש, אנו עוזרים לו  בלי למדוד לפני כן את הברומטר הרוחני 'האם היום קמתי בחשק'. מעבירים אותו בחיוך, והמצוה מגיעה לכסא הכבוד אף שאיננו חשים  בהתפתחות רוחנית אישית. ומי יתן וכל חיינו הרוחניים יתנהלו בסגנון זהה, שלוים, ממלאים, טובים ומלאים ברגעי חסד של קרבת ה'.