משה רבינו ניצב חמשה שבועות לפני פטירתו, בא’ בשבט, ופותח ב’משנה תורה’. הוא מוכיח את ישראל ברמז ומלטפם בשופי. ה’ אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

יהודי בודד נראה קטן, אך מעשיו מאירים ומשפיעים לרחוק, ועליו לבחור לאיזה כיוון ישפיע בחייו, מה החותם שיטביע, כיצד ינציח.

מתהלכת לה בצניעות מרת שרה שנירר בסמטאות קראקא ובנפשה השוקקת מתגבשת רעיון ‘בית ספר’ לבנות, לצד תלמודי התורה לבנים שמשמרים נצחיות עם ישראל ומנחילים תורה ומצוה. לאחר שגדולי ישראל שקלו וראשי גולת אריאל חיזקו את ידיה, התחילה התכנית לקרום עור וגידים. החסיד הנגיד רבי מרדכי לוקסנברג, מנכבדי עדת חסידי גור בְּעִירָהּ התרגש מיוזמה זו, פנה והעמיד את דירת אביו המנוח לשימוש בית הספר. הדירה, רחבת ידיים בקומת קרקע עם חצר צמודה, מתאימה מאוד לכיתות לימוד ראשוניות! כאשר פתחה מרת שנירר את ה’חיידר’ לבנות, בחודש תשרי תרע”ט, עם 25 תלמידות בגילאי 13-14, קבעו מעל דלת הכניסה שלט צנוע, “בית יעקב”, להנציח את בעל-הבית, ר’ יעקב לוקסנברג המנוח.

השבוע, כעבור 101 שנה מחנוכת ‘בית יעקב’, העלו סיפור זה עם פטירת הג”ר מאיר זילברשטיין זצ”ל, מרבני עדת חסידי גור, ותיק וחסיד, גאון בענוותנות וב’אמת’, שהרבנית תבדלח”ט היא נכדת הנדיב הנ”ל.

השלט הקטון מעל שער הכניסה, “בית יעקב”, הפך למותג נאדר בקודש. רבבות אלפי בנות ישראל התחנכו ומתחנכות במוסדות “בית יעקב” ברחבי תבל. ה’ אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים! אמנם השם ‘עלה יפה’ גם עם קריאת הקב”ה למשה רבינו במתן תורה – כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, ודרשו חז”ל ‘בית יעקב – אלו הנשים, בני ישראל – האנשים’. אך המעשה ‘הקטן’ של ר’ מוט’ל חקוק לדורי דורות וצדקתו עומדת לעד! בית גשמי שמסר לזכר אביו ר’ יענק’ל נעשה לארמון רוחני, טירת הנוי והנצח!

השבת מכונה ‘שבת חזון’ ע”ש הפטרת ‘חזון ישעיהו’. ומה החזון שלך? האם יש לך חזון? האם אתה מותיר אחריך מורשת חינוכית, טביעת אצבע רוחניות, צאצאים ותלמידים שיתרפקו עלי הזכרת פועליך לטובה?

ר’ יעקב מקראקא יחיד היה, ושמו, “בית יעקב”, חקוק באותיות זהב. אף ‘קמצא ובר קמצא’ יחידים היו. מעשה קטן. סעודה אחת. פצע קטנטן בשפה של העגל או בדוק שבעינו. הפצע פתוח עדיין, כואב ומדמם!

‘תשעת הימים’ ימי חשבון נפש המה, לאומיים ויחידניים. עם תום שנת לימודים נבחן את העבר ונטכס את העתיד. ב’עידן הקורונה’ נתבונן כי לנגיף כה קטן – השלכות כה גדולות. אדם אחד ‘חיובי’ לנגיף עלול להכניס מאות רבים לבידוד ולסגר, בביטול תורה. ומה כוחו של אדם אחד ‘חיובי’ במעשיו? בכוחו לקדש ולהעמיד אלפים ורבבות! איננו יודעים לשער מראש את כוחו של ‘מעשה’ בודד, אך השלכותיו עצומות!

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. מי דיבר? משה. מיהו משה? ילד בודד מבודד בתיבה על שפת היאור. אשה שאינה-מחויבת יצאה מגדרה עבורו. והוא שהתעלה להיות העומד ומדבר אל כל ישראל. כח היחיד. ישנם עוד ילדים בסיכון, בתיבות משוטטות המצפות שנושיט לעברם יד. נצפה לנס וידנו תגיע.

בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’

להארות והזמנות:  123ymm@gmail.com