יעקב אבינו הוא סמל מידת האמת 'תתן אמת ליעקב'. בפרשתנו מתחילה התורה הקדושה לספר לנו על דמותו, והנה אחת ההופעות הראשונות שלו היא בפרשת גניבת הברכות. יש אמנם הצדקה לגניבה מהרבה סיבות טובות, אימו צוותה עליו, גורלו של עם ישראל  העתידי היה מוטל על הכף, אבל בכל זאת השם של הסיפור הוא 'גניבה', וגניבות לא מצטיירות אצלנו כסמל האמת. גם ההסברים של רש"י על 'אנוכי' הוא אנוכי ו'עשו הוא בכורך' נשמעים לנו כתירוצים של בדיעבד. בשום אופן לא היינו רוצים לעשות עסקים עם אחד שדובר 'אמת' כזאת, 'נכון שסיכמנו על היום, אבל התכוונתי על יומו של הקב"ה אלף שנה', 'הבטחתי מאה אבל התכונתי למאה רופיות דרום אפריקניות', בעברית קוראים לזה שקר. ברור שסמל האמת לא אמור רק להסתדר עם האמת, אלא להראות לנו מהי אמת, אם כך צריך ללמוד את הסיפור שוב מתחילה.

הרבה ספרים מסבירים את הנושא, אבל פעם אחת שמעתי תשובה שהבנתי באמת, ואני רוצה לעצור לרגע לספר איפה שמעתי אותה.

חלק מהעולם היהודי הישן ההולך ונעלם הוא המושג 'מגיד'. גם היום יש מרצים דרשנים ורבנים, אבל 'מגידים' כבר כמעט ולא רואים. מגיד זה משהו אחר לגמרי, עם ה: 'אייאייי', 'רבותי היום היה כדאי לבוא', הדפיקה על השולחן, מוסר מובלע בנועם, סיפורי פרשת השבוע בלולים באגדות חז"ל עם דימויים מחיי העיירה, סיפורים מושכי לבבות, ויהודים עמלי כפיים יושבים בין מנחה למעריב או בליל שבת ומתענגים על קצת רוחניות. הסמלים האחרונים של העולם הנעלם היו ר' שבתי יודלביץ' ור' שלום שבדרון זכר צדיקים לברכה. אני שייך לדור שלא זכה לשמוע אותם בחייהם אבל את מה שהכי דומה להם ר' ראובן קרלנשטיין זצ"ל ממנו שמעתי רבות, ואת מה ששמעתי ממנו בליל שבת תולדות לפני עשרים וחמש שנה אכתוב פה.

נניח שאני הולך ליד תחנה מרכזית, מספר ר' ראובן, ורואה יהודי שמיד על הפנים והכובע רואים שהוא מגיע מאמריקה. אני ניגש אליו בידידות לוחץ לו יד ל'שלום עליכם', ושואל 'רבי יהודי מגיע מאמריקה' ? הוא מהנהן לי, ואני כסקרן מתחיל לחקור איפה הוא גר, ואם הוא מכיר את זעליג שטרנוביצקי שגם גר באמריקה. הוא קצר רוח, אומר שאין לו פנאי, ומבקש שאראה לו היכן עומד האוטובוס לחיפה. כסקרן אני מנסה שוב ושואל אותו, 'וכי מה יש לרבי יהודי בחיפה ? ילדים או הורים ? גם לי יש בן דוד שני בחיפה'. הוא עוצר את שטף הלהג שלי ומסתכל תמה: 'מההה אתה לא יודע מה יש בחיפה' ? משכתי בכתפיים, והוא כשעיניו מתעגלות שואל שוב, 'אתה באמת לא יודע מה יש ליהודי בחיפה' ? התנצלתי שאינני יודע למה הוא מתכוון, 'אולי יספר לי מר מה יש ליהודי בחיפה' ?

והוא עונה לי בהכרזה מוטעמת: 'בחיפה נמצא הכותל המערבי'.

אמרתי לו בשיא העדינות: 'במטותא ממכם כבודו טועה, הכותל נמצא בירושלים'.

הוא מציץ עלי שוב קצר רוח ואומר: 'לא בקשתי עצות, תראה לי בבקשה את האוטובוס לחיפה, ואני אסתדר לבד'.

מה מידת האמת אומרת לעשות כעת ? לכאורה עלי להראות לו את האוטובוס לחיפה, הוא יעלה ויבקש מהנהג להראות לו את התחנה הקרובה לכותל, הנהג ינסה לתקן אותו והעקשן לא יכנע. הוא ירד בחיפה ינסה לברר על הכותל אצל העוברים ושבים, יהפוך לשיחת היום ללעג וקלס, יתרוצץ את כל העיר, רק בערב הוא ישבר ורעב עייף ומבויש הוא יעלה על האוטובוס לירושלים.

לא! לא נשמע טוב!

אז מה לעשות ?

הפתרון הוא כזה. אני אראה לו את האוטובוס לירושלים, וכדי שהוא יסכים לעלות אומר לו 'זהו האוטובוס לחיפה'.

אבל זה שקר ??? לא, זוהי האמת האמיתית !!! מדוע ?

כי אותו יהודי לא מחפש את חיפה, הוא מחפש את העיר בה נמצא הכותל, ומכנה אותה בטעות חיפה. זאת אומרת שהוא קורא לירושלים שלנו חיפה. אני מראה לו את האוטובוס לירושלים ואומר לו 'זה האוטובוס לחיפה.. לחיפה שלך'.

הברכות הגיעו באמת ליעקב אבינו הצדיק. גם יצחק רצה לתת אותם לבן הצדיק, רק הוא סבור שעשו הוא הצדיק, בטעות הוא קורא ליעקב עשו. אמר לו יעקב 'אנוכי עשו בכורך – אני הוא העשו שלך'.

ההסבר הזה עושה לי עונג שבת בפרשת תולדות כבר הרבה שנים, מקווה שהחל מהשנה גם לכם.

שבת שלום.