“וכל אץ, אך למחסור”, נאמר במשלי, ומצודות מסביר: “וכל אץ (הממהר במעשיו) – אין בהם דבר ריווח, אך להביא עוד חסרון מה”.
נטייה אנושית מובהקת מילדות ועד זקנה היא להילחץ כאשר דבר מה בחיים מסב קושי או נתקע או אינו זורם כפי שרוצים או נראה כמכשול או מישהו אחר תוקע. מהלחץ מעבר מהיר לקשת רגשות שנעה על סקלת הרגשות השליליים: תסכול, מרמור, חשש, מתח, תשוקה לשנות, לחץ, פחד, כעס… ומשם קצרה הדרך לתגובה פזיזה ולפעולות חסרות שיקול דעת המונעות בכוח הרגש, ולא פעם מסיבות נזקים ועוגמת נפש.
אבל הנכון הוא בעיתות לחץ ובעצם בכל עת לפעול דווקא בקור רוח, מתוך שיקול דעת שכלי. כאשר צריך לבצע שינויים משמעותיים ואולי אף מהותיים או להחליט החלטות שתוצאותיהן והשלכותיהן ארוכות טווח – כדאי להתרגל לפעול במתינות לאחר בחינת המהלכים מכל צדדיהם, אחרי חשיבה והתייעצות ואולי אחרי ניסיון או שניים להשאיר את המצב כפי שהוא או לתת לזמן ולהרגל לעשות את שלהם.
(אין זה סותר ספונטניות וזרימה חופשית הנאים להחלטות קטנות שמשמעותן בחיים זניחה!)
הנה סיפור קטן אמיתי לליבון הרעיון: בִּתי התקבלה לגן ראשון, גיל 3, כשהיא קטנה מעט מילדות הגן מה שנקרא ‘מופסדת שנה’ (מסיבות שונות לא נמצא לה גן פרטי מקדים). ההתאקלמות הייתה איטית, הילדה לא התיידדה בקלות עם החברות ולא שיתפה הרבה בחוויות ובסיפורים, אך בסופו של דבר היא הסתדרה בגן.
מכיוון שהיא כישרונית ומפותחת מבחינה קוגניטיבית יותר מבנות גילה, התכוננתי להעלות אותה עם חברותיה לגן קדם חובה, גיל 4, אך הנהלת הגנים החליטה להשאיר את כל קבוצת ה’מופסדות’ שנה נוספת בגן.
ברגע הראשון רציתי להיאבק בהחלטה. ברור היה לי, שבִּתי תפסיד התפתחות שמתאימה לה ותשתעמם שנה נוספת בגן שבו כולן תהיינה קטנות ממנה. האם לא כדאי להיות זנב לאריות ולהתפתח בעקבות הגדולות? אבל נאמנה לרעיון לעיל נשמתי עמוק, והחלטתי להמתין ולראות איך ייפול דבר.
והדבר נפל הרחק ממה שחשבתי – הילדה השתלבה בגן באופן מעורר התרגשות. יש קבוצה של ילדות בגילה ואף גדולות מעט ממנה. היא חשה בנוח חברתית, הרבה יותר בנוח משנה קודמת, מנהיגה… והיא מתפקדת בחופשיות ובהנאה שלא היו בה לפני כן. גם אופן השיתוף שלה מחוויות הגן הוא לבלי הכר. זו אינה אותה ילדה!
ייתכן שהיא תלמד מושגים מוכרים לה… אבל הבשלות הרגשית שלה והיכולת להתמודד בחברה ומול מצבים וסיטואציות מורכבות – וודאי יתפתחו טוב יותר בקצב הזה, כשהיא גדולה ובשלה ונכונה להשתלב!
שוב התחזקה בי ההבנה שאותה אימַתי לאחר שנים של לימוד שיטות טיפול ושנים של טיפול וייעוץ – אחד הכלים החיוניים לילדינו בחייהם הוא היכולת לפסוע קדימה בסבלנות ובלי לחץ.
ילדים מתמודדים עם אכזבות וכישלונות ותכונות ותנאים ונתונים שלעיתים מקשים עליהם את הזרימה במסלול החיים ובהתנהלות הרגשית-לימודית-חברתית. לא חכם יהיה להתרוצץ ולדרוש ולהיכנס ללחץ ולהיסטריה ולפנות לכל מטפל אפשרי ולדחוף את העגלה בכל מחיר קדימה ולהחליט החלטות פזיזות- – –
חכם יהיה לעזור לילד לפסוע בכיוון של שינוי/התקדמות/עשייה בפסיעות קטנות ולא מעיקות מתוך קבלה של המציאות וניסיון אמיתי להפסיק להתאמץ להתאים אותה אליהם וללמוד דרכים גמישות להסתדר איתה…
(אם כי כמובן ערנות נדרשת תמיד, ומה שדורש טיפול – כדאי לא להזניח. וכן לעתים נדירות נדרשת פעולה חדה יותר, חד משמעית ומהירה – אך גם היא תיעשה לאחר שיקול דעת והתייעצות.)
כך לדוגמה, אם ילד אינו מרוצה מהמורה/מהכיתה – בל נמהר להסיק מסקנות מתלונותיו. ייתכן שזווית המבט שלו מצומצמת, והוא אינו רואה את התמונה כולה.
או למשל, ילד מתלונן ובוכה ש”דניאל קרע לי את הספר, אני לא חבר שלו יותר, הוא כל היום מציק”. בירור מעמיק יותר עשוי לגלות שדף בספר נקרע מעט בלי כוונה ושדניאל הוא דווקא ילד עדין וחבר טוב ורק מריבה קטנה שיבשה את הכול… (מקרה אמיתי!)
אין זה סותר הקשבה אמפתית לילד ותשומת לב להרגשתו. תמיד חשוב לתת לילד הרגשה של הכלה, אהבה והבנה. אך גם אפשר ורצוי מוקדם ככל האפשר ללמד אותו את שלבי קש”ת – שלבים פשוטים לטיפול בכל אירוע או סיטואציה הגורמים לאי נוחות, מתח, לחץ ושאר רגשות שליליים.
שלבי קש”ת
- קצב איטי – נשימה עמוקה; בחינה סבלנית של האירוע או הבעיה על כל פרטיהם וצדדיהם; המתנה מסוימת לראות כיצד הדברים מתפתחים ו/או האם ניתן להסתגל או לשנות ו/או זווית מבט נוספת (למשל, החברות לא רוצות לשחק איתך? זה ממש לא נעים. את רוצה לעבור כיתה? רעיון… אבל לפני כן אני רוצה לשמוע בדיוק מה קורה…)
- שיתוף, התייעצות וחשיבה – הפעלת שיקול דעת; חשיבה רחבה ויצירתית וגם משותפת. (בדוגמה לעיל, מה את יכולה לשנות בהתנהגות החברתית שלך?)
- תגובות שקולות, פעולות מתונות; צעד צעד בלי לחץ ובעקביות; עצירה מידי פעם לבחינה מחודשת. (בדוגמה לעיל, למידת אסטרטגיות חברתיות)
השירשיר המצורף – אל תהיה פזיז! – אשר ניתן במתנה מבית סוכריות – מעניק דרך קלה, יצירתית, נעימה ועוקפת כדי ללמד את הילדים את שלבי קש”ת באופן שהשלבים יתקבלו על ליבם והם יוכלו להפנים אותם.
הציפור בשירשיר מעניקה לילד את המבט הזה – נכון, ילד, כרגע קשה לך, אתה לא מצליח, אתה מאוכזב ומתוסכל ועצבני… אבל לא בהחלטה פזיזה או בהתעלמות או בבריחה ישתנה המצב. בוא נלמד ביחד להתנהג אחרת ולהביא לשינוי.
איך? הציפור מצייצת כיוונים… בכוונה ללא פירוט. המטרה רק להציע, אך לא לקבוע.
שלבי קש”ת פשוטים – המתנה, סבלנות, חשיבה, שיתוף… אבל לא השלבים הם מרכז הכובד, אלא היכולת המתפתחת של הילד ללמוד אותם ולעצב אותם בכוחות עצמו – להעלות את הרעיונות בעצמו, להבין את התועלת, להתנסות וללמוד לבצע אותם או חלק מהם באופן עקבי.
כשמדובר בחברה רצוי שהילד ילמד את הקודים החברתיים עד כמה שאפשר בכוחות עצמו מתוך חשיבה והבנה, ואחר כך יתנסה בהם. וכל זה עם המון תמיכה ואהבה ועידוד שלנו.
(ושוב, אם מדובר בקושי מאובחן כמו חסר בהבנת הקודים החברתיים, לקות למידה חברתית או קשיים על רצף תקשורת יש לדאוג לתמיכה הולמת.)
בחברה וגם מול אתגרים אחרים – ככל שהילד ימצא את הפתרונות בעצמו ויתאמן על יישומם בסבלנות ובפסיעות רגועות, הסיכוי שלו להצליח גדל.
השירשיר אל תהיה פזיז! יכול להעניק כוח להתמודדות מול כל קושי או אתגר כמעט שאיתם הילד מתמודד – צאו מן השיר לדרך של חשיבה משותפת, מציאת פתרונות ופסיעה איטית וסבלנית בדרך של שינוי והתקדמות.
הבנה חשובה נוספת – החתירה לפתרון כל הבעיות, החלקת כל הקמטים, שינוי כל התנאים הלא נוחים, חתירה למושלמות – כל אלה אינן דרכי התמודדות תועלתיות. נכון יותר הוא להשלים בנחת עם המציאות ולנסות לשפר אותה בכלים ובאמצעים סבלניים ונעימים לשימוש.
למדריך ייחודי בנושא, לשירשירים ולחומרים נוספים ברוח זו:
מייל: sucaryot1@gmail.com
נייד: 0536073663
