טבע אנושי, כששומעים פיצוץ קופצים אחורה. לא מקימים ועדות חקירה, לא חובשים קסדה, לא מתקשרים למשטרה, לא חושבים, קופצים. קוראים לזה אינסטיקנט, דחף פנימי טבעי, רצון החיים שלנו, הרצון שבתת מודע, בלי מחשבה.
ליהודי יש אינסטיקט פנימי עוד יותר, נשמה יהודית. ככל בעל חי הוא רוצה מאד לחיות, אבל עוד יותר מכך הוא רוצה לחיות כיהודי. כשנגזרה גזירה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מתעוררת אותה נקודה פנימית וכולם מוסרים נפש על יהדותם, מסכימים להקריב הכל גם חיים, לא יהדות. זה לא מגיע מהדעת, זה למעלה מהדעת, דחף פנימי יהודי, נשמה. אהבת ישראל לה' שהתגלתה אז. אנו חוזרים לכך כל שנה בפורים, החג היחיד בו יש מצוה של 'עד דלא ידע' השמחה של החלק בו אין לנו שכל, הנשמה היהודית שבפנים.
הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל שמע יהודי שקורא לו בתואר 'הרב זוננפלד רבה של ירושלים'. חייך אליו הגרי"ח ואמר, אני רק ה'רב-פורים' של ירושלים. למה ממנים 'רב פורים' ? כי הרב מדקדק במצוות ורוצה לקיים 'עד דלא ידע', שיכור אסור להורות, ממנים רב חילופי לכבוד פורים שיוכל לענות תשובות במקומו של הרב. הרב האמיתי של ירושלים הוא הרב קוק, הוא הגאון הוא הצדיק הוא ראוי לעטרה. רק מה, הרב השתכר, הוא נשבה בכבלי האהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל שלו, ואינו מסוגל להשיב כעת לשואלים. בנתיים אני המשיב עד שהרב יחזור לעצמו. (הערה: כמובן שאין בידינו לתת ציונים לענקי הרוח של הדור הקודם, אבל הויכוח העקרוני על היחס לציבור החילוני והציונות מפורסם וידוע לכל בר בי רב. בדברים אלו ביטא הרב זוננפלד הקנאי הגדול, את הערכתו האמיתית לגדלותו האישית של הרב קוק, גם אם הוא חולק על דעותיו).
המשל דומה כל כך וקולע לנמשל. ממה משתכר הרב בפורים ? מאהבת ישראל. כל שנה בפורים אנו חוגגים את הנקודה הזו היהודית הפנימית שגם בלי לחשוב ולהבין אוהבת את ה'. הרב קוק נשבה באהבת ישראל עד שלא יכל לראות רע ביהודי מעולם. הוא נמצא כל השנה בדרגת 'עד דלא ידע'.
פגש ר' לוי יצחק מברידטשוב יהודי אוכל ביום כיפור. הזדעזע ואמר לו: אוי, ודאי ששכחת שיום כיפור היום. לא, רבי, אני זוכר ואף על פי כן אני אוכל. אמר לו, אז ודאי שכחת שאסור לאכול ביום כיפור. לא, אני זוכר ואוכל. אם כך, המשיך הרבי, אתה ודאי חולה לא עלינו וחייב לאכול. לא רבי, אני בריא כשור, זוכר שאסור ואוכל.
הרים הברדיטשובער ידיים לשמים ואמר: רבש"ע, תראה את היהודים שלך. גם כאלו שאוכלים ביום כיפור לא יוציאו מפיהם דבר שקר.
אנו מכירים את עצמנו מחפים על חסרונותינו בכל הזדמנות. גם על ילדים שלנו אנו נוטים בתת מודע לחפש המלצת זכות. הברדיטשובער זצ"ל לא היה תמים ולא מאחז עיניים, הוא היה שבוי באהבת ישראל עצומה שהביאה אותו להמליץ כך זכות על כל יהודי. אצלו כל השנה. לנו ניתן פורים, חג של אהבת ישראל, משלוח מנות, מתנות לאביונים, עד לא ידע.
מתוך תמימות ונאיביות עוברות אצלי מידי פעם מחשבות שאולי יש כאלו שאמנם קוראים את הטורים שלי. המחשבה הבאה היא מתי קוראים אותו, האם בקפה של שישי בבוקר, אולי אחרי הדלקת נרות, חידה שאף פעם לא אדע. השבוע השאלה קריטית במיוחד, כי כשפורים חל בחמישי שישי, סביר להניח שלא יעיפו מבט לכיוון העיתון עד שוך החגיגות, אז לכתוב על פרשת כי תשא או על פורים ? שביל הזהב מורה ללכת על המשותף לשניהם.
באיזה בית יהודי לא שרים בפורים את מילות תפילתה של אסתר המלכה 'קלי קלי למה עזבתני'. המדרש מכניס בפיה כוונה נוספת 'קלי – בים סוף, קלי – בהר סיני'. מה ענין שמיטה להר סיני, ובית אחשורוש לים סוף ?
ביאר הגאון מוילנא, בים סוף ראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומנגד פסל מיכה עבר איתם בים. 'אנוכי ה' אלוקיך' בהר סיני היה הרגע הנפלא בהיסטוריה, תוך כדי כך ראו היהודים את פני השור שמרכבה וחשבו לעשות את העגל. במקומות הכי גדולים היה איתנו הקב"ה על אף שהיה בהם עבודה זרה. צעקה אסתר בפתח בית הצלמים 'קלי קלי למה עזבתני' הרי אתה לא עוזב את היהודים אפילו בבית הצלמים.
זהו פורים, היהודי, הנשמה, בכל מצב, מתחת לתחפושת, מאחורי הלכלוך, בבית הצלמים, למעלה מהדעת, טהורה היא.
