אחידות שיוצרת אחדות – לפרשת כי תשא
מסופר על רבי בונים מפשיסחא, שנשאל בשיא ימי המלחמות הגדולות: מי ינצח במערכה שבין הקיסר נפוליאון לבין הצאר הרוסי?
בתגובה, השיב הרבי במשל לגביר עשיר, חובב סוסים מושבע, שנהג לרכוש סוסים מכל קצוות תבל. יום אחד יצא לסיור באחוזותיו במרכבתו המפוארת, כשהיא רתומה לארבעה סוסים מובחרים: בראשם הסוס הערבי, היקר מכולם, שני לו הסוס הבלגי, החזק מכולם, שלישי הסוס הפרסי, ורביעי הסוס האנגלי.
בדרכם, עברו ביער עבות רצוף דרכים עקלקלות ושלוליות בוץ טובעניות. העגלון לא נזהר, והמרכבה הכבדה שקעה בבוץ עמוק. כל ניסיונותיהם של ארבעת סוסי העלית להיחלץ עלו בתוהו. בעודם עומדים אובדי עצות, הגיעה מולם עגלת משא כפרית פשוטה, עמוסה בתבואה, ואליה רתומים שני סוסים כחושים ורזים. לתדהמת הגביר, חצו הסוסים הרזים את השלולית בקלות והמשיכו בדרכם, כאילו לא אירע דבר.
הגביר צעק לכפרי וביקש את עזרתו. הכפרי הסכים, אך הציב תנאי: עליהם להתיר את ארבעת סוסי השרד האציליים, ורק אז ירתום את שני סוסיו הכחושים למרכבה המפוארת. הגביר פקפק ביכולתם של הצמדים הרזים להצליח היכן שכשלו גיבורי התבל, אך לא היתה לו ברירה. הכפרי עלה על מושב העגלון, שרק לסוסיו, וכהרף עין חולצה המרכבה מהבוץ.
הגביר, שהיה בטוח כי מדובר במעשה כשפים, ביקש הסבר. ענה לו הכפרי: אין כאן סוד. סוסיך הם אכן הטובים בעולם, אך יש להם חיסרון אחד: הם שונאים זה את זה. כל אחד מהם נולד בקצה אחר של העולם ומשתוקק לראות במפלת חברו. לכן, כששקעו בבוץ, כל אחד חשב רק על עצמו. אצלי, לעומת זאת, שני הסוסים נולדו יחד, גדלו יחד ואכלו מאבוס אחד. כשהם מושכים, הם מושכים כגוף אחד, כתף אל כתף.
סיים רבי בונים ואמר: נפוליאון רתם לצבאו חיילים מכל אירופה: צרפתים, אוסטרים וגרמנים, שאין ביניהם קשר פנימי. מולם ניצבים הרוסים, הנלחמים על אדמתם המשותפת. לכן הם ינצחו.
המשימה המשותפת ככוח מחלץ
משל זה הוא בבחינת שיעור לדורות באחדות עם ישראל. כשכל אחד מבקש להוכיח את עליונותו וייחודו, אנו נותרים תקועים ב"בוץ" של מחלוקות וקשיים. לעומת זאת, כשאנו זוכרים כי המשימה העומדת לפנינו היא משותפת, גם אם נראה כלפי חוץ "כחושים" או חלשים, הכוח המשותף והחיבור למקור המקודש לנו יעניקו לנו את העוצמה לעמוד מול משברי התקופה.
חיבור זה לאחדות מופיע בפתח פרשתנו, במצוות מפקד בני ישראל. התורה כותבת: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (ל, יב).
האברבנאל מבאר שהציווי הגיע לאחר הקמת המשכן, כשהתברר שחסר כסף להשלמת האדנים והכלים. בני ישראל אמנם תרמו ברוחב לב, אך שמרו חלק מכספם לצורכיהם האישיים. הקב"ה נתן למשה עצה כיצד לקבץ את הסכום החסר באופן שירומם את העם.
מהי אותה "נשיאת ראש"? חז"ל בפסיקתא זוטרתא דורשים על הפסוק 'צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי' (משלי יד, לד): "אמר לו הקב"ה למשה: במה תרום קרנן של ישראל? ב'כִּי תִשָּׂא'", קרנם של ישראל נזקפת בזכות הנתינה. כפי שמבאר ה'אור החיים', החטא גורם לכפיפת ראש ולהשפלה, בעוד שהקדושה והנתינה הן בבחינת הרמת ראש. משה נצטווה להרים את רוחם של ישראל לאחר השפל של חטא העגל.
רש"י מוסיף כי המפקד לא נעשה בספירת בני אדם, שכן "המנין שולט בו עין הרע", אלא באמצעות איסוף השקלים. הנתינה הופכת את היחידים לכלל, ובכך מגינה עליהם מפני הנגף, כדוגמת זה שהיה בימי דוד.
מדוע דווקא מחצית?
פרשנים רבים דנים בשאלה מדוע נצטוו לתת דווקא 'מחצית' השקל. הרא"ש כתב: "למה ציווה על מחצית השקל, לא פחות ולא יותר? ויש לומר, לפי ש'שקל' עולה בגימטריה 'נפש' (=430) והקב"ה ברחמיו מטה כלפי חסד ומכפר על עוון חצי הנפש, ואם כן היה מחצית השקל כופר פדיון על חצי הנפש". הקב"ה, במידת הרחמים, מבקש מהאדם לתת "מחצית" (כופר על חצי הנפש), והוא בהשלמתו מכפר על החצי השני.
רש"ר הירש ביאר שהמחצית מלמדת את היחיד שגם אם יגיע לשיא השלמות, הוא לעולם יישאר רק "חצי". כדי ליצור דבר שלם, הוא זקוק להתמסרותם של אחרים. אין אדם שהוא יחידה עצמאית ושלמה בפני עצמה בתוך עם ישראל.
התורה מזהירה בפסוק נוסף, 'הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל' (ל, טו), מדוע? על כך ביאר חזקוני, שבתרומה יש גם מרכיב של כפרה. אם יתרמו תרומות שונות זה מזה, הם לא יהיו שווים בכפרה. ומחדד דעת זקנים מבעלי התוספות: "שלא יוכל העשיר לומר: חלקי גדול במקדש יותר ממך".
כוחה של המחצית
במצוות מחצית השקל אנו למדים עיקרון יסודי: אחדות אמיתית נבנית על בסיס של ענווה ושיוויון. כשאנו מכירים בכך שכל אחד מאיתנו הוא רק "מחצית", ושערכנו לפני ה' הוא שווה, אנו מפסיקים להפגין עליונות זה על זה. או אז, אנו הופכים לשני הסוסים של הכפרי, שגדלו יחד, חשים זה את זה, ומסוגלים לחלץ את עגלת חיינו גם מהבוץ העמוק ביותר.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
מחפשים רעיונות נפלאים לפרשת כי תשא, שיעשירו את שולחן השבת?
אספנו עבורכם תכנים מרתקים, בקישור https://did.li/7YNx5
מעוניינים לקבל מידי יום רעיונות יפים לפרשת השבוע?
שלחו את המילה 'רעיון' למייל office@shaalti.co.il
