בפניכם “סיפור” שקראתי. ולמה במרכאות? כי הוא “סיפור” דמיוני, שבא להמחיש את הווייתנו הַמְּדֻמָּה, ולשקף בפנינו את חיינו ‘המבריקים והיפים’.
איש צעיר התפאר שהלב שלו יפה ביותר. נקלע פעם לשיחה במרכז הכפר, ובתוך הדברים השמיע בקול גדול כי הלב שלו הוא היפה ביותר בכל האזור. הציע אחד השומעים שיראה ויציג את הלב שלו, וכך יוכיח לכולם שאכן כדבריו כן הוא. הכניס האיש יד ושלף את לבו והציגו לעין כל. ראו כולם והתפעלו. לב אדום עז, פועם בחוזקה, מבריק וחלק, מעוצב ומטופח! שמח האיש כשכולם הנהנו בהסכמה שֶׁלִּבּוֹ יפה במיוחד.
לפתע, קריאה מתוך הקהל שהתאסף סביב, “הלב שלי יפה יותר!”. הסתובבו כולם וראו כי הדובר הוא זקן, כפוף ומיוגע. לאחר דממת-הפתעה הֵשִׁיבוֹ הצעיר “הוצא נא את לבך וְהַצִּיגוֹ לנו! יראה הציבור וישפוט! לאחר חיטוט הוציא הזקן את לבו והראהו לקהל הסקרן. ראו לב זקן, אמנם פועם בקצב קבוע, אך כולו פצוע ומעוות. ניכרים בו חתכים וסימני פירוק והשלמה, חסרים בו חלקים, ובכלל לא חלק ומבריק כלב הצעיר. האנשים לעגו לזקן ‘איך הוא אומר שהלב שלו יפה יותר מהלב של האיש בצעיר! הוא מעוות כולו!’
כשוך הצחוק, פנה הזקן לצעיר ואמר “אמנם ליבך יפה, מבריק וחלק. אך אינני מוכן להחליף את ליבי בשלך בכל הון. כל חתך בליבי מסמל פעם שהשתתפתי בצערו של הזולת, ולקחתי דברים ללב. הצלקות נותרו ממקרים בהם ליבי שתת דם על כאבו של האחר. היו פעמים ש’נתתי’ חלק מליבי למישהו שנזקק לאהבה, וכשהוא החזיר לי אהבה השלמתי את החלק החסר בלבי. אך יש חורים וחללים שנשארו מפעמים שנתתי למישהו חלק מהלב שלי, אך הוא לא השיב לי כגמולי. אמנם הפצע כואב, אך הזיכרון מתוק – כי עזרתי למישהו. הבן נא, איש צעיר, היופי של לבי הוא יופי מסוג אחר, ועל לבי היפה והמיוחד אינני מוכן לוותר.
הקהל הקשיב ברגש ושקיקה. דמעות נצנצו בעיניים. הבינו מהו בעצם ‘לב יפה’. לא המבריק אלא המעניק.
מחנכים מסיימים שנת לימודים. כמה דם שתת לבנו בעבור תלמידים? האם בכלל ‘לקחתי אותם ללב’? האם קרעתי חתיכות מליבי לחבוש בהן את כאבם? כיצד הגבתי כשלא השיבו לי כגמולי הטוב? האם אני מודע כי לב המצולק מרוב נתינה, מעוות מרוב הכלה, בָּלוּי ומשופשף מרוב שימוש הוא הלב היפה ביותר?
‘אהבת חינם’ היא אהבה שאינה תלויה בדבר, כי אהבה שמוענקת בציפייה לתמורה, אהבה שניתנת ל’דומה לי’ ולקרוב אלי איננה ‘אהבת הזולת’ אלא ‘אהבה עצמית’. לאהוב נגד הזרם, לאהוב דבר שאינו פופולרי, לאהוב דבר שאחרים אוהבים לשנוא. בית המקדש בנוי היה על הר. בנייה זו מורכבת מאוד. המבחן היא להצליח לְאַחֵד וליישר בסיס ויסוד למרות הבדלי הגבהים, מהמורות וסלעים. עלינו להוכיח יכולת זו: לגשר בין מעמדות, לפשר בין עמדות, לאפשר תנודות, לאשר דעות שונות, לְקַשֵּׁר אף את הפושר והנושר.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. האוחז ‘מקל נועם’ קרוי ‘יחיד מומחה’. כסילים מוֹחִים, אך חכמים מומחים.
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
להארות והזמנות: 123ymm@gmail.com
