הורים רבים מתלבטים ואף נבוכים ביחס לילדיהם וכסף. מחד, מבקשים להעניק לילדים 'בטחון כלכלי' לבל יחושו חסר. מאידך מבינים שיש לחנך להסתפקות במועט והתנזרות מרדיפת המותרות. נזהרים מהנחלת דוחק וקמצנות – וגם מודעים כי ממון דומה למלח: מעט מתבל. הריבוי מצמיא לעוד… ועוד…

לאחר מלחמת המלכים נראה הקב"ה לאברהם אבינו במחזה ומחזקו 'אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד'. אברהם מגיב ואומר 'הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי'. המפרשים מקשים, הרי כבר בראש פרשתנו מבטיחו הקב"ה 'לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת' והיאך אינו מאמין. ועוד, למה מזכיר מיהו יורשו, אם לא בנו – מה לנו אם זה עבדו בן-ביתו או סתם אדם אחר? רבינו עובדיה ספורנו מבאר בזה חידוש נפלא. בוודאי ברור לאברהם כי הקב"ה מקיים דבריו והוא יזכה לזרע. אך אברהם מבקש שהוא עצמו יספיק לגדלו ולחנכו. שונה הוא יחס בעל הבית לממונו ליחס העבד לממון בעליו. וכה כתב "אע"פ שֶׁתִּתֵּן לִי זֶרַע בַּסּוף, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ 'לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזּאת', מ"מ יִשָּׁאֵר הַבֵּן אַחֲרַי קָטָן וּבִלְתִּי מוּכָן לְהַנְהִיג מָמון!". הרי הבן לומד מאביו את היחס הראוי לממון, הוא רואה את אביו ואת מעשיו והוא מפנים! הקב"ה ממשיך ומחזק הבטחתו, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ! ממשיך ה'ספורנו' וכותב "כִּי הַבֵּן יִצְלַח בְּהַנְהָגַת הַמָּמון בְּחַיֶּיךָ, כְּאָמְרו "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו לְיִצְחָק…".

זקני זצ"ל, שהיה משרידי למדני פולין ורבניה, היה מספר כי אביו היה תעשיין מצליח ובעל עסק פורה. לעתים היה שב מיום עסקים והיה מושיב את בניו ובני ביתו לקרוא בצוותא תפילת 'נשמת' מתוך הודיה להשי"ת, באומרו "היום היה יום מוצלח ב"ה". לא כוחי ועוצם ידי, לא כישורי וחריצותי, אלא הכל מאתו יתב"ש. בתקופת נִישׂוּאַי קרא לי זקני זצ"ל ואמר "זכור! כמו שלא נוגעים בביצה שיש בה טיפת דם של איסור, כך לא ניגע בדולר המלווה בטיפה של איסור!". כשזוכרים 'של מי הכסף' משתמשים בו כראוי!

מעשי החסד בהם הפליג אברהם אבינו כרוכות היו בהוצאות כספיות רבות. ההון שצבר הוסיף למעמדו הנכבד בעיני הבריות, דבר נחוץ לו למען יהיו דבריו נשמעים. הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, שבעצמו נהג בהנהגה מלכותית, היה דורש דברי חז"ל (גיטין נט.) 'אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס, מימות משה וְעַד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד… מימות רבי וְעַד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד…'. משה רבינו מסר את התורה. רבי ערך את המשנה. רב אשי חתם את התלמוד. הללו נזקקו לעשירות למען יהיו דבריהם מתקבלים! גם על כהן גדול נאמר שיש להעשירו ולגדלו בממון. עם זאת, הכריז רבינו הקדוש בשעת פטירתו כי לא נהנה מעוה"ז אפי' באצבע קטנה (כתובות קד)! כך אברהם אבינו! חשוב לו למסור לבנו "הנהגת הממון". מהי הנהגה זו? וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב – יש לו כסף רב – מפני שהוא זקוק לכך, אך זה כבד לו! בהיות הכסף אמצעי ולא מטרה, טפל ולא עיקר, חש כבדות בנשיאת הרכוש הרב! רכוש – כן, התמכרות לרכוש – לא! הרי כסף הוא מסוכן ונוהגים בו בזהירות.

מניעת כסף מילדים אינה מחנכת, אלא גורמת לחרדה וללהיטות אחר הממון. הפרזה אינה מרגיעה אלא מעודדות טביעה מוסרית. יש ללכת בדרך האמצע, לא להלחיץ ילדים צעירים כשמצב המשפחתי דוחק, ומאידך לא לפזר ללא אחריות. ילד הרואה שהוריו מוציאים כסף בשמחה לקיום מצוות וצדקה, לומד מהם 'הנהגה מָמוֹנִית', הנהגה שהיתה חשובה לאבינו הראשון להנחיל לבנו ולדורות אחריו.

בהצלחה בעבודת הקודש!

יחיאל מיכל מונדרוביץ'

[email protected]