"מה הוא עושה?! וכי שכח מה מותר ומה אסור?! הוא מפר כללים ופורץ גבולות! לא יתכן! בפרט בעונה זו של השנה. עלי לטפל בו בנוקשות, ללמדו לקח ושהאחרים יראו וישמעו!" בום! עונש. אמירה חריפה. סנקציה. חז"ל קבעו כי הכעס מסלק את חוכמתנו: נפגענו ממעשיו, לקחנו את זה באופן אישי. החזרנו את הכבוד עצמי, המעמד, ע"י הענשת הילד או הנער המתבגר. אך בכך נכשלנו בגדול! לתלמידי בלעם היינו!
בלעם רוכב על אתונו מעודו ועד אז, הוא רגיל אליה. ביניהם 'קירבה' מיוחדת. והנה, האתון נוטה מן הדרך, מלחיצה את רגל בלעם אל הקיר, רובצת. יורדת מן הדרך? מכה! מכאיבה לו? מכה! רובצת ולא מתקדמת? מכה! בלעם נפגע, נעלב, כאוב, כעוס. אינו יכול לחשוב ישר. לא חושב 'מה קורה כאן?' זה משהו לא רגיל!
האתון פותחת את פיה וקוראת לעברו הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? האם אני רגילה בכך? ובלעם – בגבורה מפתיעה – מודה על האמת, וַיֹּאמֶר – לֹא. ה' פוקח עיני בלעם (זה העונש הגדול, להיווכח שטעית) ורואה את המלאך, חרבו שלופה בידו, הוא שהפריע לאתון בהליכתו… האתון לא 'התעללה בו' כפי שחשב, והגיב.
בנך 'מתעלל בך'? הוא התחצף בכיתה ואתה נדרש להתייצב אתו בפני המנהל. בלב אתה מחפש את המקל של בלעם… עצור את התסכול שלך! התעלה מעל הפגיעה האישית שאתה חש. חֲשֹׁב מה גורם להתנהגות בלתי-רגילה זו. מה הגורם המעכב את בנך בדרכו? אולי יש 'מלאך שחור' שניצב ומשבש את דרכו? אולי משהו מלחיץ אותו ואת נפשו אל הקיר? אל תמהר 'לטפל', כי בטיפולך זה אתה עלול להתבזות כבלעם.
ההבדל בין 'סטירה' לבין 'לטיפה' הוא אך ורק ב'מהירות התגובה'! הֵגַבְתָּ וּפָעַלְתָּ בחופזה – כף ידך נותנת סטירת-לחי כואבת ופוגענית. הִמְתַּנְתָּ ופעלת ברוגע – והוא מקבל, מאותה כף יד, לטיפה חמימה ומעודדת.
כמו עם ילדינו ותלמידינו, כן גם עם בני משפחתינו הקרובים אלינו ועם העובדים עמנו בצוותא. אל תמהר 'להכות'! נסה לראות, לחשוף ולזהות סיבת הקושי ומקורו. ה'מכה' תבזה אותך, כפי שביזתה את בלעם. בלעם הגאה עסוק 'עם עצמו'. האתון פוגעת בו, מעכבת אותו, מלחיצה רגלו, הוא לקח ללב – ואיבד ראש.
תלמיד בא בבוקר באיחור, בלי ילקוט, מחברות וקלמר. רגע לפני שאתה משפילו ומשלחו למנהל, שאל בעדינות 'מה קרה?' יתכן ויאמר שישן 'פתאום' אצל סבתא כי אמא בחדר לידה בשטו"מ! אתמול אמרת לתלמיד "שאבא יתקשר אלי, בלי זה אל תבוא מחר". והנה, האב לא התקשר. לפני שאתה נועץ בו מילה דוקרנית או עונש שֶׁיֵּחָרֵט, שאל 'למה אבא לא התקשר אלי?' המתן והקשב לתשובה! אולי יאמר שאבא מאושפז, אירס אמש את הבת, זכה בפייס או פשט רגל… אל תגרום לכעס ול'כבוד העצמי' (אוי! כמה חללים נפלו מ'כבוד' זה) להשוותך לבלעם, שתום העין, הרואה רק את עצמו, וסופו בא לידי ביזיון נורא…
רבינו הרמב"ם כותב ב'מורה נבוכים' (ח"א פנ"ד) "תכלית מעלת האדם – ההידמות בו ית' כפי היכולת, כלומר, שנדמה פעולותינו בפעולותיו…". זו מצוות 'וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו'. נלמד מהקב"ה לראות הטוב שיש בכל, שנא' 'לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל'. לא מתמקדים ברע. לא מסתכלים בַּהַפְרָעָה. תרים אחר הטוב שבו, ומשם, מהנקודה הטובה, ממשיכים להכיר את דמותו הכוללת של האדם. לתלמיד המאתגר יש מאה מעלות מול החיסרון שבו. על מי נאמר 'ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ'? על יהודי שיש בו אָוֶן. יש קשיים! יש בעיות! אך לא בהם ה ' מביט, אלא, בְּדַוְקָא, ממשיך להיות עמו, ואפילו מתוך רֵעוּת! וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ!

טיפש שואל מה. חכם שואל למה. כשבנך ותלמידך מתנהגבצורה בלתי ראויה ובלתי צפויה – אל תִּיפָגַּע. אל תִּפְגַּע. בלעם שתום העין לא חשב על מצב הזולת. נהיה אנו מתלמידי אברהם אבינו, וַיֹּאמֶר – הִנֶּנִּי בְנִי!
בהצלחה בעבודת הקודש!
להארות והזמנות 123ymm@gmail.com יחיאל מיכל מונדרוביץ'