שאלה:
בני בן העשר לומד ומצטיין ב”ה, אך מאז שהוא נולד הוא כל הזמן כועס, כל דבר קטן מרגיז אותו וקשה מאוד להרגיע אותו
ניסינו כבר הכל, בטוב וברע ולא מצאנו פיתרון אולי יש לך עצה איך עוקרים ממנו את המידה הרעה הזו?
לשואל היקר שלומים מרובים,
היות ואיני מכיר אישית את המקרה שלך, וגם לא יודע למה הכוונה ניסינו בטוב וברע,
לכן אנסה לענות על התשובה באופן כללי. ראשית אציע לשנות הסתכלות, חשוב לדעת שאף אדם לא נולד עם מידות ‘רעות’, אלא כל ילד נולד עם אופי אחר ומזג שונה,
אינו דומה ילד לילד כפי שמרחיב הרמב”ם באריכות (בשמונה פרקים להרמב”ם.)
כל אדם נולד עם נטיות מסיומת, ועם הנטייה הזאת הוא יכול להשתמש או לטוב או לרע חלילה ולכך נאמר בתורה “ובחרת בחיים” וזוהי למעשה “עבודת המידות” התמידית שלנו, לבחור בטוב ולא ברע, אי לכך אין מציאות לעקור מידה, אלא יש מטרה לחנך ולכווין את המידה לטוב.
הרבי מפיסצנא הי”ד בספרו חובת התלמידים (שיח עם המלמדים) כותב: (אני מעתיק מלשונו המתוק) “אין מדה וטבע רע בהחלט בילד ישראל – כך הורונו קדושי ישראל הבעל שם טוב ותלמידיו אחריו זצ”ל
רק שצריכים לדעת איך לשמש בהם ולגדלם, למשל אם יש לפניו תלמיד במידת עקשנות שהיא רעה וסובל המלמד ממנו הרבה,יתבונן והיה כאשר יתגדל ויקבל על תורה ועבודת ד’, כמה תהיה כל עבודתו בעקשנות ובמסירות נפש…
ואם יראה תלמיד במידת הכעס, הן אמת שבאפן זה שהנער משמש עתה במידת כעסו רעה היא עד מאד,אבל האם בשביל זה יכולים להחליט עליו לאמור שורש פורה ראש ולענה בו נמוך וגרוע הוא בטבעו.
האם לא נשחק אנו על שוטה ששמע את תהילת האתרוג וחטף לאכל זרע גרעין או בוסר ממנו,ויצעק ויעולל עליו לאמור, פרי מר וארסי הוא האתרוג.
והאם יכולים לשער מראש את גודל התועלת אשר יכול המנהל והמחנך להוציא מן רעת כעס הכעסן, כאשר יחדור אל קרבו ויקרבהו וילהיב את לבו ונפשו שיהיו מסורים לד’. לאש של מעלה יתהפך כעסו, כל מעשה עבודה אשר יעשה כגחלי אש יתלהבו, וכל דבוריו אשר ידבר לד’ בתורה ובתפלה בקול חוצב להבות אש ירעם”.
אנסה להסביר את דבריו הקדושים בשפה פשוטה, הכעס הוא תוצאה של חמימות, והמזג הזה של חמימות יש בו הרבה טוב שיוכל לשמש אותו בס”ד לחמימות לדבר מצוה, חמימות לתפילה, חמימות לאהבת ישראל,
נכון שלעת עתה כשהילד כועס או מסתובב במצב רוח זועף זה ממש לא נעים, ואפילו מטריד, אך את החמימות לא נרצה לכבות אלא לכוון למקומות קדושים וגבוהים,
אבא יקר,
לפעמים עצם שינוי הגישה והחשיבה שלנו כבר יעשה את ההבדל אצל הילד, כי כשההורים משדרים לילד- אתה ילד עם מידות רעות, הוא מרגיש ריחוק ואילו כשההורים מבינים שהילד עדיין צעיר ומתמודד זה יגרום לקירוב ויסייע לילד להתמודד בנוסף הייתי מציע לך אבא יקר עצה פרקטית מאוד לקחת את בנך לשיחה, שלא בשעת כעסו כפי שנאמר באבות (פרק ד’ משנה יח) “אל תרצה .. בשעת כעסו”, אלא אחרי שנרגעו הרוחות לנסות להבין מה ‘כואב’ לו,
ובסייעתא דשמיא אחרי שירגיש קרבת לבבך ייפתח וישתף אותך, ואז יוכל לעבוד על מידותיו לאט ובבטחה וכשתראה אצלו שינוי ולו הקטן ביותר תחמיא לו להראות לו כמה כל צעד קטן חשוב.
אבל היה זהיר! אל תצפה לשינוים דרסטיים, שינוים קורים לאט וגם אחרי העלייה יכולה להגיע שוב נפילה- שבע יפול צדיק וקם.
ולסיום- כדאי שגם אנחנו המבוגרים נהיה דוגמא אישית ונעבוד על מידת הכעס, וזה לכל הדעות מועיל ויועיל בסייעתא דשמיא.
בברכה חיים צבי יאקאב
