חז”ל מוסרים שקרח היה שומר ממונה באוצרות פרעה (ושם, ההון שיוסף הצדיק צבר בהיותו משביר בשנות הרעב), והיה קרח ‘מושך’ משם כספים… ושמא פעל קורח ‘לשם שמים’, כמו בשואה שהיו ‘גונבים’ אוכל ממטבחי הגרמנים להחיות נפשות הרעבים? חז”ל מציינים כי ביציאת מצרים היו לקרח שלש-מאות פרידות לבנות שנשאו את מפתחות מנעולי אוצרותיו! וכתב רבינו המהרש”א כי פרידות לבנות אלה – פגיעתן רעה, וקרח השתמש בהן בכוונה, שלא יעזו להתקרב וליהנות מהכסף ‘שלו’… עליו אמר שלמה ‘עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו – לְרָעָתוֹ’…
כסף אינו דבר פסול כאשר זוכרים ש”העושר והכבוד מלפניך“. יֵדַע העשיר כי “ממון בגמטרי’ סולם” ללמד שבאמצעות הממון ניתן לטפס גבוה ולקדש שם-שמים, אך ניתן גם לרדת דרכו, ליפול עמוק וכואב, כנאמר בעדת קרח “אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם… וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם” זה ממונם.
עלינו לחנך ליושרה והגינות כלכלית. הורגלנו מילדות כי אם מוצאים טיפת דם בביצה – משליכים ללא הרהור, כך גם אסור שיימצא טיפת פסול בכספנו. כל ‘אוצרות קורח’ לא ישמחו את האדם, אם אינם שלו. חז”ל מוקירים ‘גדול הנהנה מיגיע כפו’. הוא ‘נהנה’ מפני שזה ‘מיגיע כפו’. קורח, שהתעשר ללא עמל, סבל מתסמונת ‘ההשתוות’. תמיד מביט ימינה ושמאלה לראות ‘מי עוד…’. קרח היה יכול להיות מרוצה מאד במה שיש לו, אילולא זכה אליצפן בן עוזיאל לנשיאות השבט. כעת, כשקרח נאלץ למדוד עצמו לעומת בן דודו הצעיר, חש תסכול ורוגז. עשיר הוא זה ‘השמח בחלקו’. הימנעות מהשוואות מאפשרת לאדם להודות לה’ על מה שקיבל, ואף לפתוח לבו וידו לזולת, במקום לקמוץ בנתינה, ולחשוד ולנטור בכל מי שמצליח.
לא אשכח תובנה שקראתי בילדותי, שמעניקה לנו סדרי עדיפויות ומסדירה פרופורציות בחיים: כסף קונה ספר – אך לא דעת, כסף קונה תרופות – אך לא בריאות, חברים – אך לא אהבה, שעשוע – אך לא שמחה, שעון – אך לא זמן, מעמד – אך לא כבוד, ציות – אך לא נאמנות, מזון – אך לא תיאבון, מחשב – אך לא שכל, נוחיות – אך לא מנוחה, מיטה – אך לא שינה, בית – אך לא משפחתיות, אפי’ מנת דם – אך לא חיים…
דרש רבינו ה’חידושי הרי”ם’, הטעות של קורח היתה: “ויקח קרח”, הוא רצה ‘לקחת לבד’, (המקור בזוה”ק) ושכח כי ‘העושר והכבוד מלפניך’. על האדם להכניס לתודעתו “אין ביכולתי לקחת דבר בעצמי. אני רק ‘מקבל’. אם משמים נותנים לי, אקח, ואם לא נותנים לי, לא אקח…”! בכך יודעים גם לנהוג כראוי כאשר זוכים במתנת שמים. נכדו רבינו ה’שפת אמת’ מוסיף כי קרח לקח לעצמו, וזה גרם לו לפעול מתוך ‘נגיעות’ ולהיכשל. לעומתו אהרן, שקיבל ‘מתנת שמים’, פעל ללא פניות ונגיעות, ולכן זכה להיות כהן צדק משרת.
המדרש מלמד בפרשתנו “שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. קרח מישראל, והמן מאוה”ע. למה? שלא היה מתנתן מן הקב”ה אלא חוטפין אותה להם”. לפעמים זה מתחיל מכמה ‘גוֹגוֹאים’… קלפי משחק… “לשכוח” לְתָקֵף ‘רב-קו’…
בהצלחה בעבודת הקודש!
יחיאל מיכל מונדרוביץ’
להארות והזמנות: 123ymm@gmail.com
