שגור בפי הבריות ‘הַיָּשֵׁן כשבניו צעירים – לא יִשָּׁן כשהם בוגרים!’. על הורה לכוון את ילדיהם באורח מישור. יפקח עליהם ויחנכם להקפדה על חברים הגונים. ישים לב שהנהגתם מוסרית ומעודנת, דרך ארץ לבוגר, ויחס הגון לזולת. יתמיד בקשר עם מחנכיהם. ברור שבן החלש דורש השקעה יתירה, אך אין להזניח המוכשר והמוצלח. שמעתי מ’אידישע מאמע’ שזכתה למשפחה ברוכה ‘האתגר הוא לייחד חשיבה לכל בן ובת, ולכל אחד מהם לפי גילו ורמתו’.

 

בצלמנו כדמותנו

אומנות החינוך היא ‘מצוה תמידית’. צדיקים הגידו, שאדם, החל מגיל צעיר, מימי בחרותו המוקדמים, מעצב ובונה את מהותו ואישיותו לקראת העתיד, עת יזכה להיות ‘אב’ שיחנך את ילדיו כראוי. חז”ל הורו להתחיל בחינוך ילדינו, לשומרם ולטפחם, תיכף מינקות. החינוך הוא משימה שנמשכת, ללא הרף, לאורך ימים ושנים, כל החיים.

זכה הג”ר שמואל הלוי וואזנר זי”ע וישב בראש המסובין בסעודת ברית-מילה של בן-נינו. פתח ודרש על נוסח הבקשה שמוסיפים ‘הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ אֲבִי הַיֶלֶד וְאִמּוֹ, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלוֹ וּלְחַנְּכוֹ וּלְחַכְּמוֹ…’, והעיר, שהרי חובת החינוך מתחילה בהיות הילד פעוט, עוד לפני שֶׁגָּדֵל, ולכאורה יש להקדים חינוך לגידול, ‘ויזכו לחנכו לגדלו ולחכמו’. אלא, לחנך קטן אינו רבותא. בגיל ג’ שנים עושים חלאקה, מלקק דבש שעל האותיות, בגיל חמש מתחיל חומש בנעימות, כך ימשיך למשנה ולגמרא, הכל ‘זורם בטבעיות’. האתגר החינוכי הוא דווקא בגיל בר-מצוה, כאשר מלחמת היצר ננער בקרבו והגיע לעונת הניסיונות, כעת זקוקים ההורים לברכה מיוחדת שיצליחו בחינוכם ותשרה שכינה במעשה ידיהם. כל המסובים מאחלים ועונים אמן אחר הברכה בנוסחתה המדויקת, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלוֹ  – וגם אז – וּלְחַנְּכוֹ וּלְחַכְּמוֹ!

בלידת הבן הבכור בעולם קראתו חוה ‘קין’, כי אמרה קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה’. מדוע מכנה היא רך-נולד בתואר איש? מפני שאדם וחוה נבראו בוגרים, כבני עשרים (כדאי’ בקדמונים). בלידת בנם הראשון חשבה חוה שאף הוא כבר איש, גדול בדעה ובאישיות, ואין צורך לחנכו! קָנִיתִי אִישׁ, עשיתי, בל’ עבר, ‘סיימתי’ את עובדתי! אך אחרי שראתה בכישלון קין, קראה את בנם השלישי שֵׁת, כִּי שָׁת לִי אֱלֹקִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. היא למדה לדעת כִּי שָׁת לִי, ה’ נתן לי משימה, כי איננו איש אלא זרע, כגרעין שעלי להתמיד בטיפוחו, לטפל בו ולגדלו, לעבדו ולשמרו, להגן ממזיקים, ואז יגדל להיות איש! ואכן, בן זה, ה’זרע’ שקיבל חינוך, הוא אביו של אנוש, ושל האנושות כולה.

שגור בפי הבריות ‘הַיָּשֵׁן כשבניו צעירים – לא יִשָּׁן כשהם בוגרים!’. על הורה לכוון את ילדיהם באורח מישור. יפקח עליהם ויחנכם להקפדה על חברים הגונים. ישים לב שהנהגתם מוסרית ומעודנת, דרך ארץ לבוגר, ויחס הגון לזולת. יתמיד בקשר עם מחנכיהם. ברור שבן החלש דורש השקעה יתירה, אך אין להזניח המוכשר והמוצלח. שמעתי מ’אידישע מאמע’ שזכתה למשפחה ברוכה ‘האתגר הוא לייחד חשיבה לכל בן ובת, ולכל אחד מהם לפי גילו ורמתו’.

לפני כ-120 שנה, נדד חסיד מפולין עם משפחתו לאמריקה הרחוקה, תרתי משמע. באורח פלאי נותרו כל ילדיו יראים ושלימים, דבר נדיר בימים ההם בארץ נכר. כשנשאל בזקנותו היאך זכה לכך, הגיב בתמימות ‘שמרתי על ילדי!‘. כשנשאל עוד, הסביר, בס”ד מצאתי עבודה בה אפרנס את משפחתנו. אמנם היתה קשה ומורכבת, אך בימים ההם שמחנו על אפשרות לְהִשְׂתַּכֵּר. היה לי ‘קו חלוקה’ לספק בקבוקי חלב, מדי בוקר עם הנץ החמה, לפתחי בתי המנויים. היה עלי להתייצב במחלבה בשעה 2 לאחר חצות הלילה, לאסוף את ארגזי הבקבוקים, ולצאת בסוס ועגלה לאזור החלוקה. בכדי לעמוד בלו”ז יצאתי מהבית מעט לאחר חצות הלילה. כמובן, שעליתי על משכבי בשעה מוקדמת, תיכף לאחר מנין ‘מעריב’ הראשון. לפני שהלכתי לישון אספתי מכל בני ביתי את הנעליים והכנסתי תחת מיטתי, באמירה החלטית “כשאבא ישן – אף אחד לא יוצא מהבית!”. עומדים על משמר החינוך ביום ובלילה…

הפרשה מסיימת וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’. שאל הג”ר יהודה צדקה זי”ע, הרי התורה היא ‘ספר הוראות’, ברצוננו לדעת במה מצא נח חן בעיני ה’, כדי שנלמד ממנו ונלך בדרכיו. וביאר, שיש לְחַבֵּר סוף פר’ בראשית לפתיחת הפרשה הבא – אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. נח מצא חן בעיני ה’ כי עמל בהעמדת תולדותיו כראוי. פר’ בראשית מקפלת בקרבה מאורעות העולם במשך למעלה מאלף שנים. היא מלמדת, מראשיתה ועד סופה, כמו בכל יתר חלקי התורה, על חובת החינוך, מְסִירַת המורשה מאב לבנו, וּמְסִירוּת האב לבנו. עשרה דורות מנח ‘שמצא חן’ ועד אברהם, שה’ אהבו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו. נתפלל לסייעתא דשמיא ונזכה לגדלם ולחנכם ולחכמם…

  בהצלחה בעבודת הקודש! 

    יחיאל מיכל מונדרוביץ’

123ymm@gmail.com