היי, מה אתה מחפש כאן ?
קורה לפעמים, שאתה יוצא למשהו שגרתי, פשוט לגמרי, וחוזר עם משהו גדול, תובנה חזקה, ערך חדש שמתיישב לך על דפנות הלב והתודעה, מעין שומרי ראש שיזכירו לך בכל עת, שלא, לא תרצה לעשות את הטעות הזו . . .
ישבתי בשמחה משפחתית ולצידי אחד האורחים, הוא ראה בי את המתאים להשמיע באזני על הנעשה והנשמע, החדש והישן, הישר והטוב :
הכיבוד הדל מידי, הטעם התפל לטעמו, מבנה האולם הבעיתי וצורת סידור השולחנות, האבסורדי ממש.
חבל, כך סבר, שאיש לא טרח להיוועץ עמו על כל הנ”ל. ניסיתי בכה ובכה להדגיש דווקא את ההשקעה, ההוצאות, הרצון הטוב מצד בעל השמחה אך ניסיונות אלו, לא רק שלא הועילו, אף הביאו לתוצאה הפוכה לנביעת קיטוריו כמעיין המתגבר עד שהפטיר באנחה המשברת – “חבל בכלל שהגעתי הנה”
“אז מדוע באמת באת” ? לא הבנתי.
“נו אתה יודע איך זה . . . המחויבות . . . וכל זה . . . ”
הבנתי הכל.
התובנה תפסה אותי מאוד. האדם הזה נמצא פה, אבל הוא כלל לא רצה להיות פה. הוא התאמץ, פינה מזמנו, כספו ותשומת לבו אך ראה בכל זה עוד “צפרדע” שעליו לבלוע על הדרך, עוד מטלה מרגיזה שיש לסמן ווי על ביצועה. חיפש תמורה ופיצוי על ההקרבה וחשב למצוא נחמה במנת התקרובת או בכל דבר אחר שירכך את תחושתו המאולצת וישחרר את “אזיקי הכפיה” המדומים שהובילו אותו בעל כורחו לשמחה זו.
נקל להבין את אי הנעימות שאפפה אותי עקב יחס זה, מצאתי עצמי מוטרד וכאוב מרעל תלונותיו וקיטוריו.מה מאוד רציתי להבין את שורש הבעיה. משם, הדרך לחיפוש הפתרון היתה פתוחה.
את שהבנתי אני מעוניין לחלוק עמכם, נכבדי.
אותו אורח השתתף רק בצורה טכנית וזה ההבדל הגדול, הגבול הדק, בין משימה טכנית למשימה ערכית. כשאתה בא מטעמים ערכיים, ומחפש להיות שותף אמיתי בצורה ערכית. כל התוספות, מוזיקה, כיבוד, מקום ישיבה ועוד יהיו רק בבחינת “עזר לשמחות”, אבל לא עיקרה .עם הימים שחלפו, שמתי לב שבכל דבר יש את שני החלקים, הערכי והטכני. הבשורה הקשה היא שפעמים הצד הטכני גובר והבשורה הטובה היא שבידך היכולת לשנות את המאזן לטובת הצד הערכי.
ולשדה החינוך –
השאלה של “מה התמורה שאני מצפה לקבל” או במילים אחרות: “מה אני מחפש כשאני בא להיות מחנך”, היא זו שעומדת ומניעה את עבודתי בשטח, לכאן או לכאן. התיפקוד הטכני של מחנך יכול להיות מצוין ויותר: שמירת הזמנים, מסירת שיעורים, הכנה מדוקדקת ובאופן כללי ציון גבוה בכל המחויבויות הנדרשות. יחד עם זאת, ‘משהו’ לא יעבוד רמת השחיקה תהיה גבוהה ביחס לכוחות הנפש המתחדשים.
זה יכול להתבטא בכך שמחנך כזה יחזיק ב”תפקיד” המקטר הראשי, עורך ההשוואות הקבוע של תלושי החג, ה”מפקח” בערנות אחר כל עוול, טעות או מכשול, (של מישהו אחר כמובן…) הניקיון, הצילומים המתאחרים, הכיבוד שחבר בצוות מביא שלא היה איי איי איי, דברי הדו”חות והיומנים המרגיזים והיד עוד נטויה. . .
לא נכון להתכחש לכל המדדים הללו, ולומר שהם אינם קיימים, וודאי שהם קיימים ונכון שהם תופסים מקום אבל פה ידידי, נמצאת המלכודת. יש גבול דק בין החלק הערכי לזה הטכני. כאשר מדדים טכניים מקבלים משמעות מרכזית, שלא לומר מוגדלת הם מעמיסים מאוד על הצד הטכני ומכריעים את הכף לכוונו. מחנך כזה הוא “מחנך טכני. לא פלא שהתמורה שהוא חושב לקבל הוא טכני בדמות משכורת מתגמלת וללא שיבושים ומה פחות “מכשולים” אל עבר היעד הנכסף: מה טוב שהיום הזה סוף סוף נגמר.
איני בא לדבר בהתנשאות אלא להתחזק יחד אתכם, יקירי, בנקודה מהותית מאוד בשדה החינוך ליעד הרצוי שאליו ראוי לשאוף. מלמד שמוכן לתפוס את עבודתו באופן ערכי מבין את גודל המשימה העומדת לפתחו ואינו מחפש תמורה זולה עבור עבודתו בענייני נצח. הוא מוכן להסיט ברגעים מאתגרים, את מסך השחיקה והעייפות, להתבונן באופק האין סופי, הנצחי, של עבודתו.
המילים הן דלות, חיוורות וחסרות משמעות מדייקת מול דורות וענפים, פירות ופירי פירות, זריעת עבודתו.
אותם תלמידים שהוא מעמיד, עתידים לעמוד בראשי המשפחות של הדור הבא, ומהם תלמידי חכמים, פוסקים, יושבי על מדין, איש איש ויעודו בחיים. לא תדע מה טמון בכל גרעין. את הערכים את ההשקפה ואת הדימוי האישי שלהם הם מקבלים ממך. היחס שלך, המחמאות שלך, הכוחות הטמונים שהשכלת להדגיש לתלמיד יעמדו לו ויתנו צביון וקו מנחה בביתו שלו מול זאטוטיו ובהמשך נכדיו וניניו ואלו דברים שאין להם שיעור.
אם זכית לבנות את ביטחונו העצמי, את תחושת הערך הפנימית שלו, אם זכית לקשר את לבבו לריבונו של עולם, באופן הנכון, כך שיראה בו אבא קשוב וזמין לצידו – הרי זה יהיה ביתו ואת זה ינחיל הלאה והלאה, ממך והלאה, ממך ומעלה.
יש לך הזכות של עשרה ראשונים שנוטלים שכר כולם, כשמבט ערכי מלווה אותך. המכשולים יהפכו לאתגרים, העוולות יהיו עילה לתקשורת פתוחה, ה”פנצ’רים” יזמינו אותך להיות שותף תומך ואמיתי, הקשיים של חברך יעשו אותך חבר טוב יותר
וכן, יש גם כפרת עוונות ויסורים . . . הרי אי אפשר שלא . . .
אבל אז כשתעמוד מול הצורך לשפוך את הלב תמצא חבר נאמן או כתובת מתאימה אחרת להשיח לבבך, כשהמטרה העומדת מול עיניך אינה קיטור אלא צמיחה האישית וצורך להתרענן ולהתמלא בכוחות חדשים.
יה”ר שנזכה, ומגלגלין זכות ע”י זכאי , ונהיה ראויים לעמוד בתפקיד הקדוש של העברת המסורת מדור דור בבחינת “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע” בהשקפה הראויה ובהרגשים הבונים, בהסתכלות המקרבת לבורא עולם.
עץ חיים היא למחזיקים בה. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
